בלוג

איך לחזק רגשית את הילד/ה שלך? 

כל כך הרבה ילדים היום לא מחוברים לרגשות שלהם. הרבה ילדים לא מצליחים לזהות מה הם מרגישים במצבים מסוימים, ולכן גם לא מצליחים לתקשר רגשות וצרכים. וזה לוקח אותנו אליכם – להורים של אותם ילדים, כי הילדים הם ההשתקפות שלכם. וזה מוביל אותנו להציג בפוסט נושא כל כך חשוב ומהותי –

****שליטה רגשית****

——————-

כל כך הרבה אנשים מעבירים כאן חיים שלמים כשהם במצב של שליטה רגשית. בואו נדבר על כמה רמות של שליטה רגשית:

1) במצב הראשון אני חווה כל כך הרבה רגשות במהלך היום יום, ואני לא יודע/ת להגיד לעצמי שאני כרגע מרגיש/ה פגיעות, דאגה, פחד, חוסר אונים, אובדן, כעס, עצב, תסכול, דכדוך, בלבול, שלווה, קבלה, התרגשות וכו'… **כמה חשוב שכולנו כבני אדם נכיר את מנעד הרגשות שלנו, נדע לזהות רגשות ולקרוא להם בשם. זהו השלב הראשון.

2) מצב נוסף של שליטה רגשית מתרחש כשאני יודע/ת לזהות את הרגש שעולה, אבל אני מפחד/ת מאוד לגעת בו, להרגיש אותו, להתבונן בו, לחוות אותו. הרגש לא עובר בתוכי מצב של היכרות, הבעה, והבנה של איך הוא נראה, איך הוא מרגיש, באיזה מקום בגוף אני חווה אותו. אני ממהר/ת "לסלק אותו" או לשלוט בו, וכך גם נוצרות בגוף מחלות. כשהשתתפתי בסדנאת המסע של ברנדון בייס – ברנדון מסבירה כל כך יפה איך מחלה נוצרת מרגש שאנחנו לא מרשים לעצמנו לחוות אותו במלואו ונשאר תקוע בגוף. זה מטען רגשי שהוא בסופו של דבר רעל בגוף. המשתתפים בסדנא שלה התנסו בחוויה עוצמתית ומרפאת של לחוות רגש קשה ועוד יותר להעמיק אותו ולחוש אותו בעוצמה – אני חוויתי את ההתנסות הזאת כחוויה משחררת ומרפאה (וזה אגב מה שעזר לברנדון להחלים כעבור 3 שבועות מגידול סרטן בדרגה 4 באופן עצמאי וללא תרופות)

————

הרבה מאוד אנשים עושים הפרדה ומתייגים רגשות לחיוביים ושליליים, בעוד שהאמת היא שאין רגש חיובי ורגש שלילי, כל רגש שאנחנו חווים הוא חשוב, נפלא, מחבר אותנו לעצמנו ועוזר לנו להתפתח ולהכיר את עצמנו ואת האחר. במצב בו אנשים עושים את ההפרדה הזאת (לרגש חיובי/שלילי), הם מרגישים מאוד בנוח לחוות חוויות רגשיות של שמחה, שלווה והתרגשות, אבל מפחדים מאוד להרגיש רגשות שנתפסים בעיניהם כשליליים כמו עצב, פחד, אובדן, זעם, תסכול.

העניין הוא – ששמחה מושפעת מעצב, כך שמי שלא יודע לחוות "רגש שלילי" במלואו, לא יזכה להרגיש "רגש חיובי": מי שלא יודע להרגיש עצב באופן מלא, לא ידע להרגיש שמחה אמיתית. דבר נוסף שקורה במצב של שליטה רגשית, זה שזה נהיה מודל תקשורת שעובר לילדים שלכם. הורים שלא מביעים רגשות, שלא משתמשים בשפה רגשית בבית, הורים שמנסים "לנקות" מהר רגשות של עצב, תסכול, כעס שהילד מרגיש – בסופו של דבר יקבלו ילדים שמנותקים מעצמם, מהרגשות שלהם ומהצרכים שלהם. במקרה הפחות גרוע, במקום לבטא רגשות בצורה מילולית, הם יתנהגו אותם (ירביצו, יזרקו, יכנסו למרחב של האחר, יציקו ועוד..), ובמקרה היותר גרוע – יחוו דכאון וחרדה מתמשכים.

לכן אנחנו ממליצים:

1) אל תחששו לגעת ברגשות. ואם זה מעלה בכם פחד, בידקו מה הסיבה שהרגש הספציפי כל כך מפחיד אתכם..

2) אמצו שפה שמביעה רגשות, שמתקשרת רגשות וצרכים, ותקבלו ילדים עם אינטיליגנציה רגשית מפותחת. ילדים שמבינים מה הם מרגישים, מה האחר מרגיש ויודעים להיות באמפתיה כלפי האחר.

 3) ילדים שיודעים להביע רגשות הם ילדים רגועים, פחות מתוסכלים, פחות מתפרצים, וחווים פחות כעס בחיים שלהם.

נ.ב. – נותרו 2 מקומות אחרונים לקבוצה לחיזוק כישורים חברתיים

לילדים בגילאי גן חובה – כיתה א'. 

לפרטים נוספים על תהליך הליווי לחיזוק כישורים חברתיים לחצו כאן 

שיהיה המשך שבוע נפלא

שלכם באהבה,

שירי ואייל

הורים וילדים גדלים יחד

מה עושים כשהילד מספר שאף אחד לא שיחק איתו היום?

10.9.18

כמה פעמים קרה לך שראית בעצמך או שמעת מהגננת או מהמורה שהילד/ה שלך נפגע,נדחה, נעלב, נשאר לשחק לבד, מספר שלא משתפים אותו או לא שיחקו איתו היום?

וכמה פעמים קרה לך שהילד/ה שלך ממש בא/ה וסיפר לך שאף אחד לא שיחק איתו היום, שהעליבו או פגעו בו, שהוא העדיף לשחק לבד, שהוא בחר להישאר בכיתה ולקרוא, או שהוא לא מצא עם מי לשחק היום?

לרוב כשאת/ה שומע או רואה שהילד שלך חווה קושי ומתמודד עם אתגר חברתי או רגשי –

מה את/ה עושה?

נכון – מגיב/ה

ומיד נחלץ לעזרת הילד ומנסה למצוא פתרונות כדי שמחר הילד יחזור לגן או לבית הספר ולא ירגיש שהוא לבד, שירגיש שיש לו עם מי לשחק, שלא יפגע או יעלב, שיהיה חזק ויעמוד על שלו בקבוצה, שיהיה בטוח בעצמו, שלא יתבייש, שיביע את עצמו, שימצא חבר אחד לשחק איתו, שיצליח להצטרף לקבוצה שמשחקת ועוד…

השאלה היא –

האם זה עובד?

האם התגובה שלך יוצרת את השינוי שאת/ה רוצה?

~~~~

אחרי אלפי שיחות עם הורים ראינו שהורים רוצים ליצור שינוי בהתנהגות של הילד שלהם, ולרוב, הם לא מצליחים ליצור את השינוי שהם רוצים, ורואים שההתנהגות חוזרת שוב ושוב..

למה זה קורה?

מנקודת המבט שלנו כדי ליצור שינוי, חשוב להגיב לא עוד מאותו דבר. מכירים את המשפט – "אמרתי לך כבר אלף פעם…" והנה האלף ואחת וזה לא עובד.

שינוי יכול לקרות רק אם את/ה כהורה משנה משהו –

בתגובה- בדרך- בפעולה- בהסתכלות שלך על המצב..

הורים מאוד רוצים לשנות את המצב או לשנות משהו בהתנהגות של הילד, וברוב המקרים מתמקדים בהתנהגות של הילד

לדוגמה – אם הילד משתלט על משחק ולא נותן לחבר לשחק, ההורים מחפשים פתרון לבעיית השליטה. אם הילד נמנע ממשחק בקבוצה – ההורים מחפשים פתרונות והצעות לילד איך להצטרף לקבוצה ולא להימנע. אם הילד מתקשה לקבל הפסד או מתפרץ בזעם שהוא נכשל או טועה – ההורים מחפשים לחזק את הילד שיצליח להתמודד עם הפסד או כישלון ועוד…

ולרוב זה לא עובד.

למה?

כי הבעיה היא לא בהתנהגות שאתם רואים. הבעיה היא לא בחוסר ביטחון של הילד, בשליטה שלו או בהתפרצות הזעם,

הבעיה היא לא בהתמודד של הילד עם כישלון או טעות..

 ~~~

ישנם שני גורמים שמשפיעים על ההנתהגות של הילד –

1) הסביבה 

2) גורמים ביולוגיים (מולדים)

את הסביבה אנחנו רואים כגורם המשמעותי ביותר שעליו את/ה כהורה יכול/ה להשפיע. והסביבה היא גם המשפחה. המשפחה היא סביבה חברתית לכל דבר, ומשפיעה על החוויה הרגשית שאיתה הילד שלך יוצא מהבית.

אנחנו מאמינים ששינוי יכול להתרחש ברגע – שינוי יכול להתרחש בשנייה אחת – בשנייה שבה את/ה מקבלים החלטה, ואם יש משהו שהיית רוצה לשנות – אנחנו מזמינים אותך להשאיר לנו פרטים ונשמח ליצור איתך קשר,

ולתת לך את המידע המדויק שיכול לסייע לך ליצור את השינוי שאתה רוצה.

שיהיה שבוע נפלא,

שירי ואייל  

איך אפשר להסתכל על הבעיה של הילד?

11.7.18

הורים רבים מגיעים אלינו ומתארים את הבעיה של הילד (חברתית, רגשית, התנהגותית). ממש אתמול שוחחה איתי אימא מקסימה שדיברה על החרדה של הילדה שלה. היא תיארה את הקושי של הילדה, וברקע הזכירה לי שוב ושוב שהיא רוצה מאוד לטפל בחרדה.

בעקבות החרדה הם הלכו להמון אבחונים, נתנו תרופות (קשורות ולא קשורות לחרדה) ושום דבר לא נתן באמת את הפתרון לחרדה.

ומה אתם אומרים, האם החרדה זו הבעיה של הילדה?

אחרי שקיבלתי מאותה אימא מקסימה את התמונה של האתגרים והקשיים שילדתה חווה, מיד הבנתי מאיפה מגיעה החרדה, והראיתי לה שהחרדה בעצם היא לא הבעיה של הילדה ולא על הטיפול בחרדה צריך להתמקד, אלא במה שגורם לחרדה.

ובדיוק בנקודה הזו מחשבות, דפוסים ופעולות של אותם ההורים יכולים להשתנות ב-180 מעלות, והתחושה או המחשבה שהילדה לא בסדר, מקבלת תפנית חדה.

ומכאן האם התחילה להבין שיש גורמים שחשוב לבדוק את הקשר בינם לבין איך שהילדה שלה מרגישה ומתפקדת בעולם.

לעיתים הורים מסתובבים בעולם עם תחושה ומחשבה שהבעיה היא אצל הילד. זה גם מה שהם משדרים לו, וזה המסר שעובר לילד גם אם לא אומרים לו מילה, וגם אם כל היום מחזקים ומשבחים אותו.

המסר שהילד מקבל זה שיש לו בעיה, וזה קורה כי ילדים פועלים עם המוח הרגשי ולכן הם מרגישים את הדברים שחושבים עליהם, וסופגים את האנרגיה של הסביבה.

 אז אם הבעיה היא לא אצל הילד, מה כן?

בשטח אנחנו רואים שהאתגר של הילד מושפע מ 2 צירים מרכזיים:

1) ציר אחד הוא הגורמים הביולוגיים= גורמים שאיתם הילד נולד.

לדוגמא: ויסות חושי, הפרעת קשב, דיספרקסיה (קושי בתכנון תנועה), ASD (ליקוי על הקשת האוטיסטית), עיכוב שפתי, SCD (הפרעה בתקשורת החברתית), ועוד. חשוב להכיר ולהבין אילו גורמים ביולוגיים משפיעים על התפקוד של הילד, ואיך זה משפיע גם על התפקוד החברתי שלו. חשוב להכיר את הגורמים הביולוגיים על מנת לתת לילד כלים ואסטרטגיות מדויקות לאתגר שהוא חווה, ולהורים לשקף את האופן שבו הילד חווה את העולם. למשל ילד שנמנע לצאת לחצר או לצאת להפסקה בבית הספר, מה מפריע לו? מה הסיבה שהוא נמנע?

ילד שמגיב באופן שמעלה התנגדות או ריחוק מקבוצת השווים, מה הסיבה שזה קורה לו?מה הוא עושה והאם הפעולות שלו יעילות או לא… האם זה הרעש, המגע עם החול, קושי למצוא רעיון למשחק, קושי לשחק במרחב הפתוח והלא מובנה, קושי להבין תקשרות מילולית או לא מילולית ועוד..

כשאנחנו מודעים לגורמים האלו, נוכל להבין במדויק מהם הצרכים של הילד, ונצליח לתווך לו סיטואציות מהיומיום וללמד אותו אסטרטגיות יעילות להתמודד ולהשתלב.

2) הציר השני הוא הגורמים הסביבתיים – גורמים שקשורים לחיים בתא המשפחתי, להורות, לתקשורת בבית, למקום שהילד תופס בבית, לאמונות, למחשבות ולדפוסים שהגענו איתם להורות ועוברים לעיתים קרובות לילדים, לדינמיקה של הילד עם האחים ועם בני הבית, ולחוויה הרגשית של הילד בבית.

חשוב לראות מה הם הגורמים הסביבתיים שמשפיעים על האתגר של הילד, ילדים יכולים לחוות כל כך הרבה ריקושטים, ותגובות מכעיסות מהסביבה וזה מאוד יכול להלחיץ ולהפחיד וילד שלא מבין מה הסיבה שמגיבים אליו כך… ויכול במהרה למצוא את הדרך להרגיש גם תחושת חרדה.

באהבה,

שירי ואייל

איך אפשר לבנות לילד עמוד שידרה פיזי ורגשי?

26.6.18

בעבר למדנו לחזק לתינוקות ולילדים את חגורת הכתפיים, את עמוד השדרה ואת זוקפי הגב= את השרירים שקרובים לגוף, מתוך הבנה שאם רוצים שהילד למשל יצליח להתמסר בכדור ולתפעל כלי כתיבה בהצלחה, השרירים שרחוקים ממרכז הגוף יתחזקו מעצמם אם נחזק את השרירים שקרובים לגוף.נ שימו לב למשל שגם גולם – קודם מזין את עצמו ובונה את השלד, ורק לאחר מכן מתווספים הכנפיים. 

אם ניקח את ההבנה הזאת לעולם ההורות – 

להורים יש תפקיד מכריע בהזנה הפיזית וגם בהזנה הרגשית של הילד– שניהם לתפיסתנו בונים לילד את עמוד השדרה הפיזי והרגשי שלו (עמוד שדרה שיאפשר לו בבגרותו לפרוש כנפיים ולעוף מהקן). 

ההזנה הרגשית מתבצעת בהרבה אופנים, החל מהעוברות ומהתפיסה של האם את ההריון כשהתינוק עוד ברחם, בהמשך – המבט של האם, המגע, הדיבור, ההזנה, וההיענות לצרכים ולאיתותים של התינוק, וזה ממשיך בילדות מלהראות לילד את העוצמות שלו, להקשיב לצרכים שלו ולאפשר לו לזהות אותם, ללמד אותו ערכים, גבולות, ולתת לו כלים להרגיש שהוא מסוגל לבחור מה שהוא רוצה להיות. 

והיום אנחנו מזמינים אתכם להתמקד במיומנות שבונה את "עמוד השדרה" של הילד לא רק באופן פיזי, אלא גם באופן רגשי: 

אנחנו רואים היום כל כך הרבה ילדים שלא מצליחים להביע את מה שהם מרגישים,

ילדים שרוב הזמן פועלים (מתנהגים את מה שהם מרגישים), ולא מדברים את הרגשות שלהם, ומתקשים לזהות מה חשוב להם, לזהות ולתקשר את הצרכים, ההעדפות והרצונות שלהם. 

אז איך אפשר לבנות לילד עמוד שדרה רגשי?

הכלי שלנו הוא לשנות עמדה בהורות מהורה שמגיב, פותר, עושה בשביל הילד..

להורה ששואל.

אל תטעו – 

אין הכוונה כאן לשאול כל הזמן בכל רגע נתון.

דווקא במקומות שאתם מציבים גבולות חשוב מאוד לא להשתמש בשפה ששואלת או מבקשת אלא בשפה שדורשת.

אז למה הכוונה לשנות עמדה להורה ששואל?

תבינו – 

ישנם שני מעגלי חיים – מעגל החיים של ההורה, ומעגל החיים של הילד. כשהורה כל הזמן מגיב, פותר ועושה בשביל הילד, הוא נכנס למעגל החיים של הילד ומצמצם (מקטין) לו את מעגל החיים. בתוך מעגל החיים של ילדים יש מקום רב לחקירה, תהייה, גילוי, זיהוי, בדיקה ובחינה, בכל פעם שההורה נכנס למעגל של הילד = הוא בעצם לא מאפשר לילד את ההזדמנות להרחיב את מעגל החיים שלו ובמקום זה, המעגל של הילד מצטמצם והילד נחלש. 

בהצלחה,

שירי ואייל

מה קורה לילד שלכם כשאתם מוותרים על מה שחשוב לכם?

12.5.18

אחת מהשאלות שאנחנו ממליצים לכל הורה לשאול את עצמו –

מה זה עבורו להיות הורה?

שאלה לא קלה נכון?

באורח פלא, כששאולים את השאלה הזו, משהו מתחיל להתבהר. באופן לא מודע – התשובה לשאלה הזו בדרך כלל מתייחסת לאיזון בין שני הפרמטרים הבאים:

1. המקום שאני נותן/ת להורות לתפוס בחיים שלי

2. המקום שאני משאיר לעצמי כאדם בהורות ובחיים שלי

דרך התשובה לשאלה אתם יכולים לגלות מה המודל שאתם מעבירים לילדים שלכם כהורים. איך המודל הזה קשור לכישורים החברתיים של הילדים שלכם ולאתגרים שהם חווים בחיים?

בתכנית הליווי שלנו אנחנו שואלים את ההורים על שגרת היום ושגרת השבוע שלהם בחיים, ורואים שההתנהלות של הורים לרוב מתוארת סביב משימות של הבית והילדים, משימות עם הילדים, קניות לבית ולילדים, וסידורים והקפצות לילדים.

ומתי זה הופך לאתגר?

בעיקר כשהאיזון מופר – לעיתים הורים מוותרים על עצמם, ולעיתים קרובות הם מוותרים על הצרכים שלהם.

נכון- אתם מוותרים כדי לתת ולהעניק משהו לילד, למשפחה, לבית, ואפילו לעבודה. אך האם זה חייב לבוא על חשבונכם – עצמכם והצרכים שלכם? או שאפשר אחרת?

ומה הילד שלכם לומד כשהוא רואה אתכם מוותרים על עצמכם, על הצרכים שלכם, ועל מה שחשוב לכם?

ליצור איזון בחיים זה אתגר של כל אחת ואחד מאיתנו, ובהורות האתגר ליצור איזון הוא גדול פי כמה. האיזון בין המקום שאת/ה נותן/ת לילד שלך, למשפחה, לבית, לתפוס בחיים שלך, לבין המקום שנשאר לך לנהל זוגיות על כל רבדיה, לממש את חיי החברה שלך, לממש את התחביבים שלך, להגשים את החלומות הכי קטנים שלך כאדם, ולעשות את מה שחשוב גם לך בחיים. לדוגמה – לסיים לקרוא ספר שמאוד אהבת.

לעיתים קרובות זה גם מה שמתסכל הורים רבים – הקונפליקט בין למלא אחר הצרכים של הילדים, המשפחה ועוד.. לבין לא לוותר על הצרכים שלהם כהורים ועל מה שחשוב להם. וכאן חשוב שיהיה איזון, כמו בכל דבר בחיים.

ולמה זה כל כך חשוב?

בשטח ראינו קשר הדוק בין הורה שמוותר על הצרכים ועל הדברים שחשובים לו, לבין התפקוד של הילד בתוך קבוצה:

בקבוצה ראינו בעיקר את הילד מוותר על הצרכים שלו ועל מה שחשוב לו, כי זה המודל שהוא מקבל בבית. ראינו ילד שמתקשה לתפוס מקום בקבוצה, לא יודע איך לעמוד על שלו ולזהות מה הרצונות והעדפות שלו וצריך תיווך להבין מה מתאים לו ומה עושה לו טוב או נעים.

בעתיד הילד הזה יכול גם לוותר על מה שחשוב לו בחיים – כי זה בדיוק מה שההורים שלו עשו. נכון זה נשמע מדאיג, אבל זה מה שבדרך כלל קורה ותתפלאו כמה המודל הזה חזק.

אגב, יכול להיות מצב הפוך שבו הילד לא נותן מקום לאחר ולצרכים של האחר, כי ההורים מוותרים על הצרכים שלהם ועל המקום שלהם, ולכן הוא מצפה שהקשרים עם החברים שלו יתנהלו באותו אופן.

ותחשבו מאיפה אתם קיבלתם את המודל הזה?

לרוב כשראיתם את ההורים שלכם מוותרים על הצרכים שלהם, או אם ההורים שלכם לא ראו אתכם, ושמו כל הזמן את הצרכים שלהם במרכז, ואתם פועלים בדיוק הפוך מההורים שלכם, ונותנים לילדים הכל ועל חשבון הצרכים שלכם, כדי שחס וחלילה הילדים לא ירגישו כפי שאתם הרגשתם כילדים – שלא ראו אתכם….

כאשר הראנו להורים כמה חשוב ליצור איזון ולתת מקום לזוגיות שלהם, לחיי הפרט והחברה שלהם. כמה חשוב שהילד יראה שיש להורים גם צרכים, רצונות והעדפות, ראינו באופן דרמטי שינוי גם אצל הילד בתוך הקבוצה.

~~~~~~~

הקבוצה האחרונה שתיפתח השנה לחיזוק כישורים חברתיים מתחילה בשבוע הבא,

ביום שני בשעה 17:00.

לפרטים נוספים על התהליך הקבוצתי שלנו הקליקו כאן 

מה הסיבה שילדים מתקשים להפסיד ?

15.4.18

ביום חמישי האחרון בין הטיפולים בסטודיו, לקחתי לי 5 דקות הפסקה, בעודי לוגם מבקבוק המים הסמוך אלי, אני שומע צלילי רקע של אב ובנו הקטן משחקים יחד בחוץ. בעודי לוקח לגימה נוספת, מסתננים לאוזניי המשפטים הבאים: "נו תן בעיטה חזקה – איזה אלוף! תבעט אלי – כל הכבוד איזה מלך! נו תן עוד בעיטה – יופי! שחקן גדול אתה! איזה בעיטה – כמו מסי אתה!

ועכשיו הסתקרנתי –

רצתי לחלון והצצתי במשחק של האב ובנו. ראיתי אבא באמת מקסים משחק עם בנו בן ה-4 בערך (נתעלם לרגע מהעובדה שהאב החזיק טלפון נייד ביד, ואחרי כל בעיטה העיף מבט לנייד… הוא באמת היה עם הילד? נפרט בפוסט הבא…).

ולענייננו,

מה הילד המתוק הזה עם המוח הכל כך רך למד מהמשחק עם אביו?

מה אתם אומרים?

אולי נתחיל עם מה הוא לא למד – הילד המתוק הזה, שהחזיר לאביו בעיטה וניסה להכניס את הכדור לשער, כל פעם שמשהו הצליח לו הוא שמע מאביו מילה שמתארת אותו כילד: אלוף, מסי, מלך, שחקן גדול ועוד..

המילה שתיארה את הילד לא איפשרה לילד להבין מה הפעולה שהוא עשה שגרמה לו להצליח. בנוסף, הוא קיבל מאבא שלו משוב לא מציאותי (אוטופי), שתיאר אך ורק את הילד כדמות כנראה מוצלחת במיוחד.

ומה הילד כן למד?

הילד שמע סיפור על עצמו, סיפור מהאגדות. הילד למד שכילד הוא אלוף, מלך, מסי ואולי גם שחקן גדול. שמות התואר הללו 'הודפסו' ישירות למוח שלו ואט אט הם יקבלו זהות חדשה בחייו.

ומה קורה במציאות?

בחיים האמיתיים של הילד?

ניחשתם נכון.

הילד נתקל וחווה כישלון.

ובזמן שהילד המתוק הזה ישחק עם קבוצת השווים כדורגל, ובמהלך המשחק הוא יטעה, יבעט חלש, לא יצליח להבקיע שער, יבעט עקום או ימסור ליריב ויעורר את חמתם של חבריו לקבוצה, אלו יעירו לו או ילעגו לו, והוא פתאום יראה שהוא לא באמת מסי, מלך, שחקן גדול, ואלוף…

ושם תגיע המפלה הרגשית הגדולה.

הילד המתוק הזה יחווה כישלון כל כך גדול שהוא לא יבין כלל איך זה קרה לו, למה זה קורה לו ואיך יכול להיות שעם אבא הוא מסי ומלך, וכאן עם הילדים זה בדיוק הפוך.

תחושה מבלבלת נכון?

ומכאן אני אספר לכם בקצרה מה קורה לילדים הללו –

הם מגיעים אלי, כן כן אלי לסטודיו. ומה אני רואה בשטח?

ילדים שפיתחו דפוס של המנעות, ופחד גדול להפסיד, להיכשל או לטעות. בכל משחק שיש בו פן תחרותי או משחק/משימה שהם מרגישים שהם יכולים להפסיד או להיכשל או לטעות בה – הם לא מכניסים את עצמם למקום הזה, ומראש הם נמנעים ומעדיפים להגיד משעמם לי, זה לא כייף לי, אני רוצה ללכת הביתה ולעיתים גם מתפרצים בכעס גדול…

ולמה זה קורה?

1) ילדים היום רוב הזמן מקבלים פידבק מהיר מהסביבה שלהם על כל פעולה שהם עושים ובכל תחום שהם נוגעים, לרוב הפידבק הוא על התוצאה. סביבה יכולה להיות – מסגרת חינוכית, משחק מחשב, משפחה, חוגים ועוד…

כשהמשוב שם דגש על התוצאה, אני כילד מתקשה לראות את הערך של הדרך, של התהליך בדרך להשגת התוצאה.

2) אנחנו כהורים לרוב נותנים משוב/פידבק שמתאר את הילד ולא את הפעולה שעשה, וכפועל יוצא, הילד מקבל משוב לקוני ומופשט, שלא מאפשר לו לחקור עם עצמו מה קרה לו עכשיו… מה גרם לו להיכשל, לטעות, להפסיד… או להצליח.

ומה אני רוצה לומר לך הורה יקר?

1. אני ממליץ מאוד מאוד לא להשתמש כלל בשמות שמתארים את הילד שלכם. במקום לתת שם תואר לילד, אימרו לילד מה הפעולות שהוא עשה שגרמו לו להצליח במשהו. לדוגמה – ראיתי שהנפת את הרגל ממש גבוה וזה נתן לך כוח לבעוט בכדור. המשוב הזה נותן לילד את האפשרות להבין שאם הוא יבעט נמוך, אז יכול להיות שהוא לא הניף מספיק גבוה את הרגל, ואז אפשר לתקן או לשנות משהו.

בשונה מהמשוב של איזה בעיטה חזקה – אלוף! כי מכאן ברגע שהוא בועט חלש – מה יקרה? תגיע פרשנות בדיוק הפוכה – אני לוזר.

2. תנו לילד להבין מה גרם לו להשיג את מה שחשוב לו – מה גרם לו להצליח במשהו:

למדו אותו את הפעולות – מה הפעולות שעשה בכדי לבעוט חזק, לרוץ מהר, להבקיע גול, לקלוע סל, לפתור תרגיל בחשבון, לצייר משולש ועוד…

הילד לעולם לא יבין מה גורם לו להצליח אם לא תתעכבו על המקום הזה. תנו  לילד משוב מפורט ופרקטי.

מנקודת המבט שלי כישלון או טעות, זו ההזדמנות הטובה ביותר לבדוק מה לא עובד לי עכשיו ואיך אני מתקן או משנה את הפעולות שלי כדי שזה יעבוד וכדי שאצליח להשיג את מה שחשוב לי במשחק או בחיים. ואני לא צריך לספר לכם שהחיים אינם שובל של ניצחונות, וכישלונות הם חלק בלתי נפרד מההצלחות שלנו.

אל תמנעו מהילד שלכם את הכישלון, תזכרו שרק מהמקום הזה אפשר לצמוח ולגדל את הילד שאתם רוצים – ילד עם עוצמה גדולה. אם הילד ילמד שהגורמים להצלחה שלו הם מסי, מלך, אלוף, גדול, מהיר, חזק ועוד… לבטח הוא ילמד שהגורמים לכישלון שלו הם הוא – עצמו.

באהבה,

אייל

[כלי פרקטי] איך אפשר לגדל ילד עם ערך עצמי גבוה ?

27.11.17

אנחנו כל הזמן מחזקים את הילד, מעודדים ואומרים לו כמה הוא חזק, נפלא, אלוף, נסיך, חכם ועוד.. ובכל פעם שהוא מנסה משהו ולא מצליח לו או שהוא נכשל או טועה, הוא פשוט עוזב הכל, נמנע, או נסגר ולא רוצה להמשיך את מה שהוא התחיל או ניסה, ולפעמים הוא גם לא מוכן לנסות שוב..

אז מה הסיבה שזה קורה?

בואו נתחיל ממה שאנחנו אומרים לילדים, ואחר כך נדבר על האופן שבו אנחנו מחזקים או מעודדים את הילד.

מתי הערך העצמי של האדם יורד?

לרוב מתי שאנחנו אומרים לו שיש לו פוטנציאל מעולה לעשות משהו, או להשיג משהו, והבן אדם קם ועושה פעולה והוא חווה כישלון ולא מבין איך כל הזמן סיפרו לו את השקר הזה -שהוא חזק ויש לו המון כוח, הוא מוכשר והפוטנציאל שלו בשמים, ופתאום הוא נכשל.  ושם בדיוק במקום הזה קורים שני דברים:

1. הערך העצמי של האדם יורד (כי הוא מרגיש שהוא לא מספיק חזק, יפה מוכשר, חכם…)

2. לרוב הבן אדם לא יכניס את עצמו לאותו אתגר שגרם לו להיכשל, הוא ימנע.

וזה בדיוק מה שקורה לילדים – ברגע שילד נכשל, טועה או מפסיד במשחק או במשהו אחר, החוויה הרגשית היא שאני לא שווה כלום באופן טוטאלי.

לכן…

ערך עצמי נבנה דרך פעולות – הילד רואה אילו פעולות הוא מצליח או לא מצליח לעשות בעצמו.

מה דעתכם?

כשילד חווה כישלון, טעות או הפסד – האם הוא מרגיש שהוא הכישלון והמפסידן או שזו הייתה רק הפעולה שהוא עשה? מה אתם אומרים, ילדים יודעים לעשות את ההפרדה הזו?

בפירוש לא (אגב יש המון מבוגרים שגם לא יודעים – אז בואו לא נשפוט (-: )

ילדים לא יודעים לעשות את ההפרדה בין מי שהם לבין מה שהם עושים, ולכן רוב הכישלונות, הטעויות וההפסדים שלהם נחווים בתחושה שאני לא שווה כלום. אנחנו אומרים להם כמה הם יפים, חכמים, אלופים, חזקים, נסיכים ויחד עם זה הם יוצאים לעולם – למציאות עם תחושה שהם יכולים לעשות הכל, וברגע שהם טועים בדבר הכי קטן, הם פשוט "נופלים מהרגליים" ולא רוצים להתמודד יותר.

וכאן אתם כהורים יכולים לשנות את המצב של הילדים שלכם, על מנת שיוכלו לגדול עם תחושת ערך עצמי גבוה.

מה אפשר לעשות?

1. להפסיק עם שמות תואר – לא לתת לילד שם תואר למה שהוא עשה – חכם, יפה, חזק, אלוף, יצירתי ועוד.. שם התואר מחבר את הפעולה לילד – ואנחנו רוצים ליצור הפרדה. לדוגמה – הפעולה שעשית הייתה נהדרת – ראיתי איזו בעיטה חזקה יצאה לך, להבדיל מאיזה אלוף אתה שאתה מצליח לבעוט ככה.

דוגמה נוספת –  ראיתי שחשבת על רעיון שנתן לך לפתור את המצב הלא נעים, במקום ווואוו איזה יצירתי אתה. שימו לב להפרדה בין הפעולה שהילד עושה למי שהוא כילד.

2.  להחליף את שם התואר לפעולה – במקום לתת את החיזוק –  איזה ילד חזק אתה או אלוף אתה, לתאר את הפעולה שהילד עשה עכשיו, ראיתי שהתנועה שלך ברגליים הייתה מהירה – זה אולי עזר לך לרוץ במהירות שרצית? ראיתי שהצלחת לטפס בעזרת הרגליים והידיים שלך, יכול להיות שהכוח שיש לך שם עזר לך לטפס?

אם תצליחו לעשות את הפעולה הזו וליצור הפרדה בחיזוק שלכםלתאר את הפעולה הנפלאה שהילד עשה במקום את הילד, תוכלו ליצור הפרדה בין מי שהילד שלכם ולמה שהוא עושה, וכך הוא יוכל לגדול עם ערך עצמי גבוה.

באהבה,

שירי ואייל

_____________________________________________________________________________

פעילויות נוספות:

ביום חמישי הקרוב תפתח תכנית ליווי לחיזוק כישורים חברתיים לילדי כיתה ב-ג

נשארו 2 מקומות אחרונים – לפרטים נוספים לחצו כאן

[כלי פרקטי] מה עושים שהילד שלך חסר ביטחון ?

15.10.17

אם נגיד לכם היום שהילד שלכם חסר ביטחון, האם תדעו מה לעשות עם המידע הזה? האם תרגישו שיש לכם את היכולת להעצים את הילד שלכם? כשאתם אומרים לעצמכם שהילד שלכם חסר ביטחון, מה זה מאפשר לכם לעשות? ברוב המקרים כלום. ומה שבדרך כלל קורה, זה שאתם מנסים לחזק ולעודד את הילד שיעשה את מה שהוא לא מצליח לעשות היום, או את מה שהייתם רוצים לראות אותו עושה.

אנחנו רוצים להציע לכם דרך אחרת ונקודת מבט חדשה, אז בואו ניגש למשימה. קחו לכם דף וכלי כתיבה וכיתבו:

1) מהו חוסר ביטחון בשבילך? איך הוא נראה? חשוב מאוד שלא תכתבו שחוסר ביטחון זו ביישנות או מופנמות, או הימנעות.. אלא תכתבו מה קורה לילד – תכתבו פעולה. מה הוא עושה שאתם רואים שזה חוסר ביטחון?

לדוגמא: הילד לא ניגש לבקש משהו שהוא רוצה, לא מצביע לענות לתשובה שהוא יודע בכיתה, לא יוזם פנייה לחבר, לא עומד על שלו כשמישהו משתלט על המשחק… 

נ.ב. – תתפלאו לשמוע – מסתבר שאצל כל הורה התשובה היא שונה לחלוטין.

2) ועכשיו כיתבו – מהו ביטחון עצמי בשבילי? 

3) אחרי שכתבתם הגדרה מדויקת למהו ביטחון ומהו חוסר ביטחון, כתבו לכל הגדרה 3 פעולות שאתם יכולים לעשות שיעזרו לכם להשיג את מה שחשוב לכם. לדוגמה- אם חשוב לכם שהילד יבקש מה שהוא רוצה, אז פעולה בכיוון יכולה להיות: בכל פעם שהוא מבקש ממני לקנות לו משהו במכולת – אני נותן לו כסף ואומר לו לפנות למוכר בעצמו ולהגיד מה חשוב לו (מה הוא רוצה). פעולה נוספת יכולה להיות – בכל פעם שהילד מבקש ממני שאחליט בשבילו, או שהוא שואל אותי, במקום לספק לו את התשובה – אפנה אליו בחזרה את השאלה או שאציע לו אפשרויות אבל אשאיר לו בסופו של דבר לבחור מבין החלופות.

אחד הכלים החשובים שאנחנו עובדים איתם עם הורים בתהליך הליווי שלנו, זה לתת להורים את האפשרות להרגיש שהם יכולים לפעול בהורות שלהם עם עוצמה וכוח, ושיש בידם את היכולת לחזק ולהעצים את הילד שלהם בכל רגע נתון, ולא משנה מה אמרו להם או מה הם שמעו – "חוסר ביטחון, סף תסכול נמוך, מפונק או קושי רגשי" – החשוב הוא שהמידע שתקבלו 'לא יפיל אתכם מהרגליים', ואתם תדעו בדיוק מה הפעולות שאתם יכולים לעשות כדי להשיג את מה שהכי חשוב לכם עם הילד שלכם. תדעו מה חסר לילד שלכם, ומה עומד מאחורי ההתנהגות בנקודת הזמן הזו בחיים שלו.

ועל מנת שתרגישו שאתם אלה שמובילים את מה שחשוב לכם בהורות, אתם מוזמנים לצפות בסרטונים שהכנו לכם, ולהתחיל לבדוק מה אתם יכולים לעשות בהורות שלכם:

לסרטון איך לבנות תכנית פעולה בהורות לחצו כאן

לסרטון איך תפיסת המקום של הילד במשפחה קשורה לתפיסת המקום שלו בחברה לחצו כאן

ואם נחזור לתרגיל שקיבלתם, המסר שרצינו להעביר היום הוא שחשוב להיות מוגדרים ולשאול מה זה בשבילי – ביטחון עצמי, חברותיות, וויסות רגשי, עצמאות, הבעה בקבוצה, הימנעות, כישלון, שיתוף פעולה, הצטרפות למשחק ועוד… ולהגדיר מה הייתם רוצה לראות אצל הילד שלכם. אחרי עבודה עם מאות הורים, ראינו שאצל כל הורה ביטחון עצמי זו הגדרה שונה, אחד רוצה לראות את הילד שלו יוזם משחק ואילו האחר רוצה שהילד שלו יגיד מה חשוב לו בקבוצה…

אז שימו לב שכאשר אתם ברורים ויש לכם הגדרה של מה זה עבורכם ביטחון ועוד… זה לא סיסמה ריקה ועם ההגדרה אפשר לעשות משהו – לפעול ולחזק את הילד. אז לפני שאתם נותנים שם תואר לאתגר שהילד שלכם חווה, גלו מה הפעולה שמאתגרת אותו, ומה אתם רוצים ללמד אותו לגבי האתגר שאיתו הוא מתמודד כרגע בחיים.

נכון, לא תמיד זה קל למצוא את האתגר, או את הפעולה שבה הילד חווה קושי, אך כאשר אנו מתארים את ילדינו כחסרי ביטחון, חסרי מוטיבציה, מציקנים או ביישנים, אנו יוצרים לעצמנו כהורים הגדרה שהיא סיסמה ריקה שאין לה משמעות אם היא לא מתארת את הפעולה. ולעיתים קרובות אנו נשארים חסרי אונים וחסרי אנרגיה לאור העובדה שלא הצלחנו ללמד את הילד מה שאנחנו רוצים, ולא הצלחנו לחזק אותו אל מול האתגר שהוא חווה כרגע בחיים.

ובסופו של יום, הילד הולך עם הזהות החדשה (ההגדרה) שנתנו לו, או עם התווית שהדבקנו לו. ואגב, זה לא משנה שאתם לא אומרים לילד במילים את מה שאתם חושבים עליו, ילדים מרגישים דרך האזור הימני במוח שעובד מעל 85% (גלי תטא), ורוב הזמן הם מרגישים מה אנחנו/הסביבה חושבים עליהם, גם מבלי להגיד משהו מילולי עליהם.

ולסיום –  אם חשוב לכם לקבל מידע נוסף וכלים נוספים לחיזוק הילד/ה שלכם,

לחצו כאן.

נשמח להיות לצדכם

שבוע נהדר,

שירי ואייל

ב – 6/11/17 נפתחות 4 קבוצות לשיפור  כישורים חברתיים

של ילדים בגילאי 5-7.

לפרטים נוספים על תכנית הליווי והקבוצות שלנו לחצו כאן

למה הילד שלך נמנע ולא מנסה שוב?

26.6.17

ילדים חווים כל כך הרבה אירועים במהלך היום – חלקם נחווים כחיוביים וחלקם כשליליים. אין שום בעיה לחוות אירועים שליליים, השאלה היא האם הילד מחובר רגשית למה שקורה לו בתוך הסיטואציה? האם הוא יכול להגיד לעצמו מה הוא הרגיש (ומה האחר מרגיש)? האם הוא יכול לתאר במילים את החוויה ואת התחושות?

כי מה קורה כשאין חיבור בין פעולה לרגש?

אם אני לא מחובר רגשית ולא יודע לתת שם לרגש שעולה לי מהפעולה שעשיתי עכשיו – אפשרות התגובה שלי מצטמצמת באופן משמעותי.

הנה דוגמה:

לא הצלחתי להבקיע כדור לשער – מעלה בי תחושת אכזבה, ותסכול שמביא איתו כעס מכך שלא הצלחתי. אם אני מדבר את זה לעצמי או החוצה – אני יוצר חיבור לפעולה. אם לא הצלחתי להבקיע כדור לשער, ובמקום חיבור לתחושה ולרגש, אני נותן לעצמי שם תואר שאני גרוע, אפס או כישלון.

התוצאה – אני לא חוזר לנסות להבקיע גול, או לא חוזר לשחק בכלל = הימנעות. ומכאן נכנסים ללופ של אני לא מנסה ולכן לא חווה הצלחה – תחושת מסוגלות נמוכה – אני ממשיך להימנע. ברגע שהילד לא חוזר לבדוק מה לא עבד לו, לתקן ולנסות שוב, לא תהיה למידה, ומן הסתם הוא ירגיש שהוא לא הצליח להשיג את המטרה. בכדי לבדוק מה לא עובד לי עכשיו, לעיתים ילד זקוק לתווך.

שלב החקירה, השיקוף  והפקת לקחים הם כלים חזקים שיכולים לתת לילד להסתכל על כל מה שנתפס עבורו כמורכב בעולם באופן פשוט ובר השגה.

וזה מה שהילדים לומדים בקבוצות "חופש בתנועה" 

אנחנו מאמינים שהגוף הוא כלי חזק ופרקטי ליצירת שינוי ולמידה חדשה, במיוחד עבור ילדים. בקבוצות חופש בתנועה הילדים רואים את הפעולות שהם עושים במרחב באופן הכי מוחשי, וכך הם יכולים לחקור את הדרך שלהם להשיג כל מטרה, לגלות ולהכיר במהירות ובקלות את העוצמות שלהם.

שבוע נהדר,

שירי ואייל

מה קורה למוח של הילד שלכם שהוא שומע את הצלצול בביה"ס?

18.6.17

תחשבו רגע על ההרצאה הכי טובה ששמעתם, או על ההדרכה שבה הזדהיתם עם המרצה והתמוגגתם מהכלים שהוא נתן, וזמן קצר לאחר שכתבתם הכל והחלטתם ליישם את החומר, הגעתם הביתה ושום דבר לא קרה. החומר, הכלים והתובנות שלמדתם או קיבלתם נשארו בתיאוריה…

זה מוכר לכם? ולמה זה קרה?

מסיבה אחת פשוטה – כשהמוח פאסיבי – אתם יושבים, צופים ושומעים ולא עושים משהו אקטיבי עם הגוף, קורים שני דברים:

1. רמת האנרגיה בגוף יורדת

2. אתם יוצרים לעצמכם מצב תודעתי פאסיבי, שעתיד להקשות על הוצאת התיאוריה אל הפועל. ואנחנו מספרים לכם את זה משתי סיבות:

הסיבה הראשונה-

רוב שעות היום הילדים שלכם מבלים בבית הספר, וברוב בתי הספר כשהפעמון מצלצל צריך לעשות שני דברים: 1. לשבת ליד השולחן 2. לשתוק

שתי פעולות שמכניסות את המוח למצב פאסיבי, מצב שמקשה על הלמידה ועל הפנמת החומר. והדבר השני ואולי הכי חשוב – כשהילד רוצה להשתמש בחומר הלימוד בשטח, בחיים האמתיים, הוא מתקשה להוציא את התאוריה אל הפועל.

הסיבה השנייה-

הורים רבים מדווחים לנו שאת רוב השיחות שהם עושים עם הילדים, הם עושים בלילה לפני השינה כשהילד במיטה, ולעיתים גם שהוא צופה בטלוויזיה (שתי סיטואציות בהם הגוף נמצא במצב פאסיבי). והמסר שלנו היום הוא פשוט – אם אתם רוצים ללמד את הילד שלכם משהו – ערך, תובנה, התנהגות, דרך כלשהי ועוד… תבדקו מתי הילד אקטיבי  – מתי הוא בתוך הסיטואציה, בחוויה שבה אתם רואים את ההתנהגות, באינטראקציה עם עוד ילד, במשחק ועוד..

נ.ב. – אנחנו לא ממליצים לכם להפסיק את השיחות בלילה, הן חשובות ונותנות לילד להרגיש את הנוכחות שלכם, אנחנו פשוט ממליצים לכם למצוא את הדרך היצירתית שלכם, לגרום לילד שלכם ללמוד כשהוא אקטיבי.

ותזכרו – כשהמוח אקטיבי, האנרגיה בגוף גבוהה והיכולת לקלוט מידע משתפרת פלאים. בקבוצות שלנו, אנחנו עובדים עם הילדים באמצעות הגוף. הילדים לא רק שומעים ומדברים את התובנות, הערכים והמיומנויות, הם ממש מרגישים אותם בעזרת כל פעולה שהם עושים עם הגוף ובמרחב.

שבוע נפלא ואקטיבי

באהבה,

שירי ואייל

איך זה שאתם יודעים בדיוק מה הילד שלכם צריך ואתם לא נותנים לו?

30.5.17

מכירים את התחושה שאתם כל הזמן שומעים מה ואיך צריך לעשות כדי לחזק את הילד שלכם, ואולי אתם קוראים עשרות מאמרים, שומעים המון הדרכות, דרכי טיפול וגישות שונות שכולם אומרים לכם מה לעשות, כולם נותנים לכם כלים ואומרים לכם ללכת וליישם, ואתם צופים ושומעים שוב ושוב ושוב, מקבלים את הכלים ואת הידע, וברגע האמת אתם כלל לא חושבים על הכלים שקיבלתם וכלום לא יוצא לפועל?

מכירים את זה?

אתם יודעים בדיוק מה הילד שלכם צריך, ברור לכם שיותר מידי שעות מסך עלולות להזיק לילד/ה שלכם, וברור לכם שחשוב לבלות זמן איכות עם הילד/ה שלכם, ובכל פעם שיש לכם הזדמנות לצורך העניין להגביל שעות מסך, לתת לילד שלכם תשומת לב, עידוד, חיזוק, זמן האיכות, חיבור רגשי ועוד… – זה פשוט לא הולך – כי אתם בכלל לא מגיעים לשלב הזה, השלב של להוציא לפועל משהו שקיבלתם.

ואז מה קורה?

אתם שמים לב שלא נתתם לילד/ה שלכם מה שאמרו לכם שצריך, ואז אתם מרגישים אשמה או תסכול שהולך וגדל בכל פעם שאתם לא פועלים כך.

אז רגע,

אנחנו רוצים להרגיע אתכם ולהגיד לכם שיש סיבה שזה קורה, כן כן..אתם יכולים להרגיש בנוח – זה קורה גם לנו בחיים, שאנחנו רוצים משהו, יודעים מה אנחנו צריכים לעשות, ובדיעבד נזכרים שאמרו לנו לעשות בדיוק הפוך… מתסכל נכון?!

אחת הסיבה העיקריות לכך היא – שאנחנו נמצאים בפוזיציה בחיים שלעיתים לא מאפשרת לנו להוציא לפועל מה שצריך, אלא רק מה שאנחנו יכולים. כל אחד מאיתנו תופס איזושהי פוזיציה בחיים – עמדה, או מצב שאני כרגע נמצא/ת בו.

לדוגמא: אם כרגע בחיים העמדה שאני תופס היא לרצות (מסיבות עמוקות שאפשר לבדוק אותן), ואני תופס את העמדה הזו גם מול הילד שלי, לעיתים קרובות יהיה לי קשה להציב לו גבולות כי חשוב לי לתת לו הכול, או שלא יחסר לו כלום, ולעיתים יש לי פחד שאם זה לא יקרה והילד לא יקבל את הכל, משהו נורא יתרחש בחיי שלי (לא בחיים של הילד).

אז מה אנחנו רוצים לומר לכם?

לפני שאתם בוחרים לעשות מה שאמרו לכם שצריך, בדקו מה אתם יכולים (לא מה אתם צריכים) לעשות בהורות שלכם היום ולהרגיש טוב עם זה. ואם בכל זאת חשוב לכם לעשות מה שצריך, בדקו מה הפחד הכי גדול שעולה לכם אם תבחרו לעשות את מה שאמרו לכם שצריך, כי בסוף אנחנו עושים רק מה שאנחנו יכולים, והכי חשוב שתוכלו להרגיש טוב עם מה שאתה נותנים לילד שלכם היום, ותחיו עם עוצמה ולא עם תסכול, בגלל שזה מה שאתם יכולים לתת עכשיו.

חג שבועות שמח

באהבה,

שירי ואייל

נ.ב.

ב 29/6 נפתח מחזור נוסף של תוכנית הליווי שלנו

להורים וילדים לחיזוק כישורים חברתיים לגילאי 5-8

איך תעודדו אמפתיה וחמלה אצל הילד שלכם?

18.5.17

מעל 10 שנים אנחנו חוקרים ובודקים אתגרים רגשיים וחברתיים של ילדים. אנחנו רוצים לדבר היום על אתגר שמהווה איום ממשי על החברה בישראל ועל  הכישורים החברתיים של הילדים בפרט..

והאתגר הוא – לראות את האחר. הרבה פעמים אנחנו לא שמים לזה לב, כי לעיתים זה נראה לנו פשוט חלק מהיום או משגרת החיים כאן,

ובכל זאת – כמה פעמים קורה לכם במהלך השבוע – שמישהו עוקף אתכם בתור לסופר (כאילו לא ראה אתכם), שמישהו תפס חניה וחצי (כאילו אין עוד אנשים שרוצים להחנות), שמישהו נכנס לכם לתוך נתיב הנסיעה (כאילו אתם לא נוסעים שם), והרשימה עוד ארוכה……

מחקרים בארץ ובעולם מראים שהתכונות הכי חשובות שהופכות אותנו לאנושיים- האמפתיה והחמלה, הולכות ונעלמות מהעולם, ובדורות הבאים מדברים על סוג חדש של אנשים.. לבני האדם משכבר הימים היה ונשאר הצורך בנראות, אבל כשהסביבה שלנו נעשית כל כך עמוסת גירויים וגורמים מסיחים, וכשהתקשורת שלנו עם האחר מתרחשת יותר ויותר באמצעות מסכים, אנחנו מאבדים את היכולת הכל כך  בסיסית והכל כך אנושית שלנו לפגוש את האחר בלבן שבעיניים, לצפות בהבעות הפנים, לראות מה הוא הרגיש או חש עכשיו ולתת לזה מקום (פיזי ורגשי).

אנחנו בעד טכנולוגיה, ונהנים מהיתרונות שהיא מביאה עימה.

אבל, ויש כאן אבל גדול…

מרגע שהכנסנו את הטכנולוגיה לחיים שלנו, ולא עצרנו לרגע לקבוע לה כללים וחוקים ולא קבענו נורמות חברתיות שיכולות לסייע לנו לחיות בידידות ובאיזון עם השינוי, הן ברמת הפרט – של אדם מול עצמו, אדם מול חברו, והן ברמה המשפחתית, וברמה החברתית כחברה, כך למעשה אנחנו מתרחקים מהאפשרות לשלוט בטכנולוגיה, ובפועל הטכנולוגיה שולטת בנו.

בנוסף לטכנולוגיה מצטרפים גורמים סביבתיים נוספים (שלא נרחיב עליהם כעת), שמשפיעים ומשנים את שגרת החיים שלנו, ומפחיתים את הזמן החשוב שאנו מבלים באינטראקציה בין אישית האחד עם השני/ה. ואם נעבור לפרקטיקה, אנחנו רוצים להמליץ על דבר אחד שאתם יכולים לעשות, שאולי יראה לכם מובן מאליו, אך בפועל זה כלי חזק שיכול ללמד את הילד שלכם לראות את האחר:

***** להיות בנוכחות ******

כשאתם עם הילדים (ולא רק איתם), תנו להם להרגיש שאתם נוכחים בחיים שלהם. נוכחות אומרת להיות עם הילד, ולבדוק איתו מה הוא מרגיש היום, מה הוא חווה, מה חסר לו. להיות בנוכחות ללא מסכים לידכם, ללא מסיחים, ללא ילדים נוספים, רק את/ה והילד בפוקוס אחד על השני, בקירבה, בחיבור ובאינטימיות. וכדי להיות בנוכחות, יש כמה דברים שיכולים לעזור לכם לעשות את זה:

1) לסגור לכם ביומן (וליידע גם את הילד/ה) זמן קבוע שהוא רק שלכם,

ואגב זה לא חייב להיות כמה שעות, גם חצי שעה בשבוע יכולה לעשות את העבודה. מה שחשוב זה להגדיר לכם את הזמן הזה, ולא להתנהל עם זה בספונטני, כי אז המסר שעובר לילד זה שאם ההורים שלי מפנים להם זמן קבוע לבלות איתי, אז אני חשוב להם, אני ראוי, והקשר שלהם איתי חשוב להם. בזמן הזה אתם בלי מסיחים עם הילד, ואז הילד יכול להרגיש שרואים אותו, שיש לו מקום במשפחה. וכשזו החוויה הרגשית שאיתה הוא יוצא מהבית, הוא גם יוכל לראות את האחר ולתת מקום לאחר, ולהיות בקשר עם הרגשות שלו ועם הרגשות של האחר.

2) לקבוע חוקים ברמת המשפחה – איך מתנהלים בבית עם הטכנולוגיה למשל: בזמן שיושבים ביחד לאכול כולם משתיקים את המכשירים ומכניסים אותם לתוך תיבה/שקית/קופסא כדי לעודד תקשורת, שיתוף, שיח וחיבור. כנ"ל גם לגבי נסיעות ברכב – זו הזדמנות נפלאה בשבילכם לייצר שיח מחבר ותקשורת עם הילדים שיושבים מאחור. שימוש במסכים רק בחללים הציבוריים בבית, להגדיר זמן מסך וכללי שימוש במסך, שינה בחדר ללא סמרטפון או מסך (משאירים את הסלולר מחוץ לחדר), ועוד…

אם תוכלו ליישם את הכלי הזה – תתפלאו איזה קשר נפלא תוכלו לבנות עם הילד שלכם, ותוכלו לראות ולהרגיש יחד דברים שלא חוויתם עד כה. אנחנו מאמינים שהלמידה מתחילה בתוך הבית – מול ההורים.

ולהורים יש את האפשרות להעניק לילד את הערך הכל כך חשוב הזה. הפעולות האלו יכולות בעתיד להשפיע על הכישורים החברתיים של הילד, ועל ההתפתחות והצמיחה שלנו כחברה במדינת ישראל, כי בסוף אין תחליף לקשר בין האדם לחברו.

באהבה,

שירי ואייל

נ.ב. – ב 22.6.17 אנחנו מתחילים בשני מחזורים

נוספים של תוכנית הליווי שלנו להורים וילדים

לשיפור כישורים חברתיים

לפרטים נוספים הקליקו כאן 

מתי לאחורנה התבוננת בציור משפחה של הילד שלך?

3.5.17

לפעמים אנחנו נדהמים מהמידע העמוק שאנחנו מקבלים כשאנחנו מתבוננים בציור

משפחה של ילד/ה. כל ילד שעובר איתנו תהליך מתבקש לצייר את המשפחה שלו במפגש ההיכרות איתנו, ולאחר מכן לצייר פעם נוספת בסוף התהליך – כעבור 4 חודשים. למרבה הפלא, השינוי הרגשי/חברתי שהילד עובר בתהליך, בא לידי ביטוי גם בציור. עם קצת תשומת לב לפרטים, התבוננות ורגישות, אפשר ללמוד המון מהציור של הילדים.

וכשאנחנו מסתכלים על הציור, אנחנו שמים לב גם לאיך  הילד ניגש לציור, ומה התהליך מעלה בו. ואנחנו מתייחסים גם לתוצר.

למשל: ילד שמצייר את כל הדמויות באותו גודל – מה זה אומר על איך שהוא תופס את ההיררכיה בתוך המשפחה? מה זה אומר על הגבולות במשפחה? ילד שמצייר את כל הדמויות באותו הצבע (כל הדמויות נראות אותו הדבר) – מה זה אומר על איך שהוא תופס את הזהות של כל אחד מבני הבית, את הנבדלות? ילד שמשמיט אח/אחות מהציור – מה זה אומר לנו על המקום שהוא תופס במשפחה? האם המקום שלו במשפחה מוגדר ובטוח? האם הוא נאבק על המקום מול האח/אחות?

המרחק בין הדמויות – האם הדמויות רחוקות/קרובות האחת לשניה? האם יש מגע בין הדמויות? מה זה אומר על תחושת הקרבה של הילד לדמויות? על החיבור?

שיהיה יום נפלא,

שירי ואייל

איך מלמדים ילדים להיות עצמאיים?

1.5.17

אחד הערכים החשובים שהורים רוצים ללמד את ילדיהם הוא הערך עצמאות. אנחנו שמים לב שלא פעם מגיעים אלינו הורים שאומרים לנו שהם היו רוצים שהילד יהיה יותר עצמאי, אך בפועל הם רואים ילד תלותי שמתקשה לתפקד ביום יום באופן עצמאי.

ואז נשאלת השאלה למה זה קורה?

הרבה פעמים אנחנו מגלים שאומנם הורים רוצים להקנות לילד את הערך עצמאות, אבל הם לרוב הם לא פועלים בהלימה לערך עצמאות,  ולמשל מרבים להתקשר לילד כשהוא יוצא מהבית ומבררים איפה הוא ומה הוא עושה, עושים בשבילו דברים שהוא יכול לעשות בעצמו, מקפיצים אותו לכל מקום, פותרים לו בעיות, ועוד.

אז איך מלמדים ילד להיות עצמאי? ואיך זה שהילד לא רוכש עצמאות באופן טבעי?

עצמאות, כמו ערכים ומודלים נוספים שאנחנו רוצים ללמד את הילד/ה שלנו כגון: ביטחון, מסוגלות, חברותיות, בריאות, שיתוף, אמפתיה ועוד.. הם ערכים נרכשים ונלמדים. אף ילד לא נולד עצמאי, עם ביטחון, מסוגל, משתף ואמפתי. ילדים רוכשים ולומדים את המיומנויות הללו בעיקר דרכנו – ההורים. אנחנו מעבירים לילדים את המודל (עצמאות), ועושים פעולות יום יומיות על מנת שהילד ירגיש ביטחון, יחווה מסוגלות, ישאף לאמפתיה ויפיק הנאה משיתוף פעולה, וכך גם עם הערך עצמאות. ילדים מרגישים עצמאות כאשר אנחנו מאפשרים זאת. עצמאות באה יחד עם אחריות, וכדי שילד יוכל להרגיש עצמאות, ראשית כל הוא צריך לקבל אחריות.

הנה דוגמה להמחשה:

אם אני רוצה שהילד שלי יהיה עצמאי בבוקר, ויתארגן לבד לגן או לבית הספר, קודם כל צריך להעביר אליו את האחריות, ולאחר מכן, כאשר הוא יבין שזו אחריות שלו ויפעל בעצמו להתארגן לבד בבוקר, ויעשה זאת בהצלחה – שם הוא ירגיש עצמאות

ועוד דוגמה:

אם אני רוצה שהילד שלי יירדם לבד בלילה, בלי שאני יהיה איתו או לידו, קודם כל אני צריך להעביר אליו את האחריות להירדם לבד. ועל מנת לעשות זאת, אפשר לחשוב איתו על חפץ או משהו אחר שיחליף את הנוכחות שלי ויסייע לו להירדם. כאשר הוא יעשה זאת (עם העזרה שלי), ויפעל על מנת להירדם בעצמו, שם הוא ירגיש עצמאות. חשוב לציין, שכדי להעביר את האחריות לילד בכל תחום שאתם בוחרים, אנחנו ממליצים לעשות חוזה לתאום ציפיות, ולרשום או לצייר (תלוי בגיל הילד), את תחומי האחריות שאתם מעבירים אליו, על מנת שהוא ידע ושזה יהיה מתואם איתו. אנחנו ממליצים לכם לעשות טבלה, ולרשום  לפחות חמישה תחומי אחריות שאתם רוצים להעביר לילד שלכם. בשלב הראשון – חשוב שתעבירו תחומי אחריות שאתם יודעים שהילד כבר יכול לבצעם לבד ללא עזרה. גם מדינת ישראל לא נולדה עצמאית. לפני שקיבלנו עצמאות, העבירו לנו את האחריות על המדינה. בעת סיום המנדט הבריטי על ארץ ישראל, הוקמו הרשות המחוקקת והרשות המבצעת של המדינה החדשה, שהיו שני מוסדותיה המרכזיים שאפינו מדינה עצמאית.

חג עצמאות שמח

באהבה,

שירי ואייל

מה בחרה אימא לספר לביתה בת השנתיים במלחמת העולם ה-2?

24.4.17

אנחנו נכנסים לשבוע שבתוכו נחווה שני ימי זכרון לא פשוטים, ומיליוני אנשים בארץ מתאבלים על אובדן, חווים עצב, כעס, תסכול, ונזכרים יחד ולחוד בחוויות שלימים עיצבו את חייהם. הורים רבים שואלים אותנו מה אפשר לספר לילדים, האם לשתף אותם במשהו, לספר להם חוויה כלשהי, לדבר על מוות או אובדן של אדם יקר ועוד.. חשוב לנו להגיד שאפשר לספר לילדים סיפורים ואירועים ואפילו חשוב, אך יש דרך לספר את הסיפור.

קצת רקע-

בסיפורי ילדים יש שפה סימבולית שדרכה הילד חווה את כל הסיוטים והפחדים הכי גדולים שלו, ילדים מחפשים להיפגש עם הפחדים הבסיסיים שלהם: פחד שאני אשאר לבד, שלא יהיה לי אוכל, שההורים שלי לא יגנו עלי ועוד.. ולעיתים קרובות הם לא יודעים להוציא את הפחד שלהם במילים ולכן הסיפור הוא כלי נהדר. שימו לב, שבכל סיפורי הילדים מתרחש אירוע בלתי צפוי ולאחר מכן פתרון וזה בדיוק מה שקורה גם בחיים וזה גם מה שחשוב שתעבירו לילד בסיפור שלכם- זה בסדר שמתרחש אירוע מפחיד ובלתי צפוי, אך לאחר מכן מגיע גם הפתרון – ואצל ילדים חשוב שהפתרון יהיה חיובי. הסיום החיובי נותן לילדים כלי להתמודד עם הפחד, ומאפשר להם לראות שקיימים בחיים דברים מפחדים ולעיתים קשים, אך יש גם משהו חיובי וזה מה שנותן להם להרגיש תחושת הגנה.

מה ההמלצות שלנו-לפני שאתם מספרים:

1. חשוב לספר לילדים סיפור שלא שם אותך כהורה או את הילד במקום של אשמה או שיפוט כלפי האדם שקרה לו משהו או שמת.

2. לספר סיפור עם מילים שהילדים יכולים לקלוט לדוגמה אם ילד שואל מה זה מוות אפשר להגיד לו שזה אדם שלא נושם והלב שלו הפסיק לעבוד – זה משפט שילד יכול לקלוט במוח.

3. חשוב להסביר לילדים רק אם הם שואלים. והתשובה שלנו צריכה להיות ממוקדת רק למה שהילד שאל (ללא הסבר נוסף) ואם אתם מתלבטים באיזה גיל לספר מה: אם ילד שואל – זה אומר שהוא מוכן לשמוע.

4. כמובן שכל תשובה שאתם נותנים צריכה לקחת בחשבון גם את גיל הילד, אך התשובה צריכה להיות אמיתית עם כלים חיוביים להתמודד. והנה סיפור אמיתי שקרה במלחמת העולם השנייה, מסופר על אישה בנירנברג באמצע מלחמת העולם השנייה, שבמהלכה נחתה לידה פצצה שהרסה להם את כל הבית ומה שהיה סביבו. באותה העת האימא הייתה עם בתה בת השנתיים בבית, וברגע הפיצוץ הרימה האם את הילדה ואמרה לה, תראי איזה כייף כמה אור יש פה, איזה יופי… לימים הילדה הבינה שהפיצוץ הזה הרג מספר אנשים, אך באותו הרגע שזה קרה, האם החליטה להראות ולספר לילדה משהו חיובי, ושם הילדה הרגישה בטוחה ומוגנת. ואם הזכרנו את נקודת המבט של האם והסיפור המקסים הזה.

אנחנו נרגשים לספר שממש אתמול נפתח השיעור ה-3 ב-HOME ONLINE. זוכרים את הפרויקט החדש שלנו, ואם לא, לחצו כאן

הורים ואנשי המקצוע שרכשו את HOME ONLINE פתחו אתמול את שיעור 3 – חלונות – (מתוך 7) שהוא שיעור שמלמד בדיוק איך נקודת המבט שלנו ושל הסביבה משפיעים על איך שהילד תופס את עצמו ועל תחושת הביטחון שלו.

וזה עדיין לא מאוחר להצטרף ל-HOME ONLINE כל השיעורים וההדרכות ב-HOME ONLINE מוקלטות ונפתחות לפי הסדר כל 7 ימים לאחר הרכישה. לקבלת פרטים נוספים על שיעור חלונות ויתר השיעורים שתוכלו לקבל ב-HOME ONLINE לחץ/י כאן

המשך שבוע עם נקודת מבט חיובית

באהבה

שירי ואייל

מה קורה לילד שלך שאין איזון בין האדם שאת/ה להורה שאת/ה?

27.3.17

אחת מהשאלות שאנחנו ממליצים לכל הורה לשאול את עצמו – מה זה עבורך להיות הורה? שאלה לא קלה, נכון? באורח פלא, כששאולים את השאלה הזו, משהו מתחיל להתבהר.

באופן לא מודע – התשובה לשאלה הזו בדרך כלל מתייחסת לאיזון בין שני הפרמטרים הבאים:

1. המקום שאני נותן/ת להורות לתפוס בחיים שלי

2. המקום שיש לי כאדם בחיים שלי

דרך התשובה לשאלה את/ה יכול/ה לגלות, מה המודל שאת/ה מעביר/ה לילד שלך כהורה. ואנחנו כבר נבין גם איך המודל הזה קשור לכישורים החברתיים של הילד שלך ולאתגרים שהוא חווה בחיים. בתכנית הליווי שלנו אנחנו שואלים את ההורים על שגרת היום ושגרת השבוע שלהם בחיים, ורואים שרוב ההורים מתארים התנהלות סביב המשימות של הבית והילדים, משימות עם הילדים, קניות לבית ולילדים, וסידורים לילדים. אם את/ה חושב/ת שכדי להיות הורה טוב, צריך כל הזמן לדאוג לילדים, לטפל בהם, להקפיץ אותם, לארגן אותם, לקנות להם, לאסוף אותם, לשחק איתם, להעסיק אותם, לשאול אותם ועוד…

אז יש לנו בשורה –

כשהאיזון מופר – משהו לא עובד.

מנקודת המבט שלנו, ומהעבודה שלנו בשטח עם הורים, ברגע שזיהינו שאין איזון בין המקום שההורות תופסת בחיים של ההורה, לבין החיים האישיים שלו כבן אדם – משהו לא עבד, וההורה פספס משהו מאוד חשוב – הוא פספס את ההזדמנות, להכיר לילד שלו את עצמו כאדם, ולהעביר לו מודל של מי שהוא – מי האדם שהוא. וכך הילד בעצם לא רואה את ההורה שלו:

1. בקשר זוגי

2. בקשר בינאישי עם חברים

3. בקשר עם עצמו: עושה מה שחשוב לו, מממש את התחביבים שלו ואת מה שחשוב לו.

4. הילד רואה שאין להורה את המקום שלו, וכשהמקום של ההורה לא מוגדר, לעיתים גם הילד תופס את המקום של ההורה לדוגמא:

הילד תופס את המיטה, את החדר, את התפקיד  של ההורה ועוד…

ואיך כל זה יכול להפוך לבעיה?

אם הילד שלך לא יראה אותך מיישם את הדברים האלה, הוא לא ידע לעשות זאת בעצמו,והמודל הזה שעובר לילד לעיתים קרובות משפיע גם על הכישורים החברתיים שלו: הילד יתקשה לתפוס מקום בקבוצה, לא ידע איך לעמוד על שלו – רצונות והעדפות, לא ידע איך לקיים קשר משמעותי, איך לתת מקום לאחר, לא ידע לנהל חברות וזוגיות תקינה, ולעיתים גם יוותר על מה שחשוב לו בחיים – כי זה בדיוק מה שההורים שלו עשו. נכון זה נשמע מדאיג, תתפלאו כמה המודל הזה חזק. ליצור איזון בחיים זה אתגר של כל אחת ואחד מאיתנו, ובהורות האתגר ליצור איזון הוא גדול פי כמה. האיזון בין המקום שאת/ה נותן/ת לילד שלך לתפוס בחיים שלך, לבין המקום שנשאר לך לנהל זוגיות על כל רבדיה, לממש את חיי החברה שלך, לממש את התחביבים שלך, להגשים את החלומות הכי קטנים שלך כאדם, ולעשות את מה שחשוב גם לך בחיים, זה מודל שבו אתה כהורה יכול לפעול עם עוצמה, וזה גם מה שהילד שלך מקבל ממך.

אז מה זאת הורות עבורך?

ואיך ההורות שלך קשורה לאתגר החברתי-רגשי שהילד שלך חווה עכשיו –

אנחנו מזמינים אותך לגלות יחד איתנו.

על מה הילדים שלך רבים?

21.2.17

אני ואחותי שקטנה ממני בשלוש שנים חלקנו את אותו החדר עד לרגע שיצאנו מבית ההורים, ובאותן שנים היינו נוהגות לריב כמעט כל יום וכמעט על הכל- על בגדים, חפצים, חברים, משחקים, מקום בחדר ועל מה לא. היו גם רגעים של משחק משותף, שיתוף בחוויות, וכשגדלנו גם דאגנו האחת לשנייה לצד המריבות, הצעקות, ההלשנות וקריעת הג'ינסים והשמלות. היום אגב אנחנו חברות ממש טובות, יש בינינו קשר חם ואוהב ואנחנו נוהגות לצחוק על אותן זכרונות ילדות. אבל אז בחוויה שלי זה בכלל לא היה מצחיק. בראיה לאחור, עם ההבנה הרגשית והמקצועית שיש לי היום, אני יודעת לומר שהרבה מהמריבות האלו היו בעצם מריבות על המקום (הרגשי) שלנו בבית, ובהקשר הזה, אם תיישמו את הכלים שכבר תקבלו מאיתנו בהמשך הפוסט יתכן ותחוו פחות מריבות של הילדים בבית.

~~~~~~~~~~~~~~~~~

אז בואו נדבר על אחים –

המשפחה היא בעצם הקבוצה הקטנה ממנה הילד לומד ומשכלל את הכישורים החברתיים. הילד לומד קודם כל כישורים חברתיים אל מול ההורים – לתקשר רגשות וצרכים, להתחשב, להמתין, להתאמן על משחק משותף עם ההורה, לחוש הנאה משותפת מבילוי משותף או ממשחק משותף, להפגין אמפתיה, לפתח אינטימיות וקירבה ועוד, ולאחר מכן במשפחות בהן נולדים ילדים נוספים, יש לילד הזדמנות פז לתרגל כישורים חברתיים גם אל מול האחים/יות. ובין אם מדובר כמו בדוגמא האישית שלי – באחים שלא מפסיקים לריב, או בין אם מדובר במשפחה שיש בה למשל ילד/ה דומיננטי/ת שלרוב משתלט ומכתיב את המשחק, את החוקים ואת הכללים, מחליט עבור האחים האחרים ותופס הרבה מקום בבית. בדרך כלל מתחת לפני השטח, הילדים לא רבים על חפצים, אלא על המקום שלהם בבית. ולעיתים, ילדים רבים על תשומת הלב של ההורים ועל אהבת ההורים. אנחנו נתמקד היום על המקום בבית – וכאן אתם ההורים נכנסים לתמונה. אם אין איזון בתפיסת המקום בבית, וניקח למשל את הדוגמא של הילד שתופס הרבה מקום בבית ומכתיב לאחרים במה לשחק – במקרה כזה גם הילד הדומיננטי וגם האח שמוותר ומתפשר יוצאים מופסדים.

למה?

הילד הדומיננטי שתופס הרבה מקום בבית לא מתאמן על היכולת לראות את האחר, להתחשב בצרכים של האחר, לתת מקום לאחר. ולא מתאמן על גמישות, הדדיות במשחק משותף, תגובה למצבים של קונפליקט ותסכול, והרי כל אלו הן מיומנויות חשובות ונחוצות על מנת להסתדר בחברה. הילד שמוותר ומתפשר – מוותר על המקום שלו בבית, לא עומד על שלו – על מה שחשוב לו, לא מפתח את היכולת להבין את העדפות והרצונות שלו, ונמנע מלהיכנס לקונפליקט ולהתאמן גם הוא על אפשרויות תגובהה במצבים אלו.

ואיך זה בא לידי ביטוי בחוץ – מבחינה חברתית?

הילד הדומיננטי רוצה להכתיב ולשלוט גם מחוץ לבית, והילד שמוותר ומתפשר לעיתים מחוץ לבית יגרר אחרי ילדים אחרים, ירבה לוותר גם לחברים ולא לומר את מה שחשוב לו, ולפעמים גם יתקשה לתפוס מקום בתוך קבוצה.

~~~~~~~~~~~~~~

אז מה עושים? איך יוצרים איזון במקום של כל אחד  מהילדים במשפחה?

1) מגדירים זמן איכות לכל אחד מהילדים. זמן איכות מוגדר נותן תחושה שיש לילד מקום מוגדר. גם אם מדובר ב 20 -30 דקות בשבוע לכל אחד מהילדים זהה נהדר. זמן איכות צריך להיות מוגדר גם לילד, וחשוב ליישם אותו בעקביות. כך גם הילד מרגיש שהמקום שלו בבית מוגדר והוא לא צריך להאבק או להילחם על מנת לקבל תשומת לב מההורים.

2) תיווך, תיווך, תיווך. אם אתם רואים שמתקבע איזשהו דפוס לא יעיל בקשר בין הילדים (לדוגמא ילד אחד שכל הזמן מוותר, וילד אחר שכל הזמן מחליט ומכתיב),

חשוב מאוד לתווך במצבים הללו, לשקף מה האחר מרגיש, ואפילו להכין תוכנית על דף מה כל אחד מהילדים בוחר לשחק, להגדיר זמן בארוחה לכל אחד מהילדים לשתף בחוויות ועוד..

3) שיח רגשי.

לתת מקום לחוויה הרגשית של כל אחד מהילדים. לשאול איך הילד מרגיש עם האח/ות. איך מרגיש שמוותר כל הזמן? איך זה מרגיש שאתה מחליט כל הזמן? מה האחר מרגיש שמחליטים בשבילו? ולהקשיב למה שעולה. אפשר גם לשתף מהחוויה הרגשית שלכם כשאתם הייתם ילדים, ובשיחה אפשר לדבר גם על העוצמות של כל אחד מהילדים ולהראות לילדים מה כל אחד מהם יכול ללמוד ולקחת מהאחר.

ועכשיו נשמח לשמוע מכם –

איך אתם מתמודדים עם תפיסת המקום של כל אחד מהילדים במשפחה?

שיהיה יום נפלא,

שירי ואייל

~~~~~~~~~~~~~

מה כדאי ללמוד מבעלי החיים וליישם במשפחה שלך?

13.2.17

על מה בעלי חיים מקפידים לשמור ואנחנו לא תמיד, ואיך זה קשור לכישורים חברתיים?

~~~~~~~~~

כשאנחנו עובדים עם הורים, הרבה פעמים כדי להמחיש דברים, אנחנו משתמשים בדוגמאות מעולם החי. היום המסר שלנו עוסק בנושא כל כך בסיסי וחשוב. נושא שמשפיע באופן קריטי על החלק החברתי, ולכן אנחנו ממליצים בחום לקרוא את המסר עד הסוף ולשאול את עצמכם אם הכלל הזה מתקיים גם במשפחה שלכם. אז כדי להמחיש את המסר – נדבר על עולם החי. בעלי חיים מתקשרים ביניהם, ואחד הדברים הבסיסיים ביותר שחיות מיישמות ומכבדות בעולם הטבע הוא הטריטוריה. טריטוריה היא שטח מחיה של בעל/י חיים. בעלי חיים מסמנים ומגדירים את הטריטוריה שלהם באמצעות הטלת שתן/צואה, הפצת ריח, השמעת קולות וכו', והם בעצם אומרים לבעל חיים אחר "השטח הזה שייך לי, ואין להיכנס אליו! "

~~~~~~~~

כשאנחנו רואים בקבוצה ילד או ילדה שנוהגים להיכנס כל הזמן לטריטוריה של האחר, בין אם בצורה פיזית או בין אם במילים (מתערבים בנושאים שלא קשורים אליהם), אחת הפעולות שאנחנו עושים עם ההורים היא, בדיקה – איפה הטריטוריה בבית לא מוגדרת – של ההורה ושל הילד בנפרד, גם פיזית וגם רגשית – פיזית –

1.האם יש לילד מיטה ומגירה עם חפצים שהם

שלו ואין רשות לאף אחד אחר לנגוע בלי לבקש?

2.האם הילד ישן במיטה שלו, או שנכנס כל

לילה למיטה (לטריטוריה) של ההורים וישן שם?

3.האם האחים/יות או ההורים נכנסים האחד לטריטוריה של

האחר (בין אם במילים ובין אם במעשים)?

~~~~~~~~~

לפעמים אנחנו נדהמים משינויים כל כך מהירים ודרמטיים שאנחנו רואים בתפקוד החברתי של הילד, כשההורה מזהה ומגדיר בבית את הטריטוריה שלו ואת הטריטוריה של הילד, כי אחרי הכל, גם אנחנו בני האדם יצורים טריטוריאליים וחיים כאן בכדור הארץ ביחד עם בעלי החיים, רק שלא תמיד אנחנו זוכרים לשמור ולכבד את הטריטוריה של האחר, וכמה מלחמות היו נמנעות אם היינו עושים כך?!

~~~~~~~~~~~~

ועכשיו נשמח לשמוע ממך – איך אתה מגדיר בבית את הטריטוריה שלך ואת הטריטוריה של הילדים שלך?

~~~

בתאריך 6.3.17 נפתח מחזור נוסף של תהליך

הליווי שלנו להורים וילדים לשיפור כישורים חברתיים

של ילדים בגילאי 5-7.

לפרטים נוספים ליחצו כאן

נ.ב. – אם את/ה מכירים הורים נוספים שיכולים להיתרם

מהתכנים שלנו, אפשר בכיף להעביר להם קישור

להרשמה:

http://se-sadna.ravpage.co.il/community

מה קרה לילד שנולד אחרי שנת 1984?

6.2.17

הראיון המופלא הזה מהדהד לנו בראש כל השבוע ולא יכולנו שלא לשתף אותך. סיימון סינק – תיאוריטקן מבריק שדיבר על דור המילניום, תיאר ארבעה מאפיינים שלדבריו הם "החסרים" שדור הילדים פשוט נולד אליהם.

כדי לצפות בראיון הנפלא (12 דקות שתיתרמו

מהן ללא כל ספק), ולדעת מהם 

החסרים שסיימון דיבר עליהם

הקליקו כאן.

* הקישור יעביר אתכם לדף הפייסבוק של תמר שגיא שהוסיפה כתוביות בעברית לסרטון. ולמה אנחנו משתפים אותך בראיון הזה? בתוך הראיון עם סיימון, תוכלו לראות איך תחושת המסוגלות, הדימוי העצמי, הערך העצמי,תחושת הביטחון העצמי, התמודדות עם לחץ או קושי בחיים, דחיית סיפוקים ועוד… יכולים להיפגע, ונפגעים חדשות לבקרים כתוצאה מארבע המאפיינים שתיאר. ומנקודת המבט שלנו, הכי חשוב לזכור שכל ארבעת המאפיינים שסיימון תיאר הם בשליטת ההורה.

ועכשיו נשמח לשמוע ממך – מה לקחת לך ולילדים שלך מצפייה בסרטון?

~~~~~~~~~~

ועוד משהו חשוב שממש קשור לנושא: בפרויקט האינטרנטי שלנו שאוטוטו עולה לאוויר ותוכל/י לראות ממש בקרוב, תמיר ליאון שהוא אנתרופולוג יישומי וחוקר תרבות צעירה בארץ ובעולם, הוא אחד השותפים לפרויקט שיצרנו. תמיר הולך לדבר בהרחבה על כל המאפיינים שסיימון סינק תיאר בראיון. אז נמשיך לעדכן אותך ממש בקרוב, ועד אז המשך שבוע נפלא.

באהבה,

שירי ואייל

~~~

בתאריך 28.2.17 נפתח מחזור נוסף של תהליך

הליווי שלנו להורים וילדים לשיפור כישורים חברתיים

של ילדים בגילאי 5-7.

לפרטים נוספים ליחצו כאן

נ.ב. – אם את/ה מכירים הורים נוספים שיכולים להיתרם

מהתכנים שלנו, אפשר בכיף להעביר להם קישור

להרשמה:

http://se-sadna.ravpage.co.il/community

[כלי פרקטי] איך ללמד את הילד גמישות מחשבתית

31.1.17

בשבוע שעבר בקבוצה שלנו לשיפור כישורים חברתיים סיפרנו לילדים שהיינו בחופשה בסוף שבוע בברצלונה, ואמרנו להם שבמהלך הטיול היינו צריכים להפעיל הרבה פעמים את "מר גמיש" במצבים בהם האחד רוצה לנוח, והאחר רוצה לטייל. האחד רוצה לאכול, והשני רוצה להסתובב בחנויות, ואמרנו להם שכדי שיהיה לנו נעים ביחד,  וכדי ששנינו נצליח ליהנות מהטיול, התפשרנו וויתרנו האחד לשני, ושאלנו את עצמנו ואת האחר – מה חשוב לי, ומה חשוב לו/ה, ויחד מצאנו את הדרך לקבל את מה שחשוב לשנינו.

~~~~~

ולמה אנחנו מספרים לך את זה? ראינו בשטח שבכל מה שקשור לכישורים חברתיים -אחת המיומנויות החשובות שכדאי שילד ידע להפעיל באינטראקציה מול חבר היא –

ג מ י ש ו ת.

כן, גמישות זה שם המשחק. כשילד מצליח להתגמש ומשחק במשחק שהחבר בחר, לאותו חבר יהיה אחר כך קל מאוד לוותר ולשחק במשחק שהאחר רוצה. גמישות זה שם המשחק – כי כשאני מתגמש המסר שעובר לאחר זה שאני רואה אותו, אני רואה את הצרכים שלו ואת מה שחשוב לו. כמובן שאין הכוונה כאן שכל הזמן לוותר ולרצות את האחר. חשוב לדעת מתי כדאי להתגמש כדי שיתרחש משחק משותף, וכדי שהקשר והתקשורת עם האחר יהיו משמעותיים. ולעיתים חשוב גם לעמוד על שלי כי זה מה שחשוב לי ומתאים לי עכשיו.

~~~~

אז איך מלמדים גמישות?

אפשר בהחלט ללמד גמישות, ובפוסט הזה נדבר על 2 פעולות שאתם יכולים

לעשות (מתוך מספר רב של אפשרויות):

1) שאלו את עצמכם האם אתם מעבירים את המסר הזה לילד – ומראים מודלינג של גמישות? האם אתם מתגמשים האחד עם בת/ן הזוג? האם אתם מוותרים האחד לשני ורואים את הצרכים האחד של השני?

2) שוחחו עם הילד על החשיבות של גמישות בהקשר החברתי. ותבנו את הפעילות, לפני שהחבר מגיע אליכם הביתה. סכמו עם הילד (ומומלץ לרשום את ההסכם על לוח מחיק או על דף) : שמשחק אחד הוא בוחר, ואת המשחק השני החבר בוחר וכן הלאה. ואפשר ממש לכתוב את סדר המשחקים ולמספר אותם, כך שיהיה ברור ומוחשי.

בנוסף, אפשר לסכם סימן סודי ביניכם, שכל פעם שאתם רואים שהילד שלכם "נתקע" במשחק כי הוא לא מוכן לוותר (או להתגמש), אתם תעשו לו את הסימן הסודי שיזכיר לו להפעיל את "מר גמיש".

~~~

נשמח לשמוע מכם:

איך אתם מלמדים את הילדים שלכם להפעיל

גמישות?

~~~

בתאריך 28.2.17 נפתח מחזור נוסף של תהליך

הליווי שלנו להורים וילדים לשיפור כישורים חברתיים

של ילדים בגילאי 5-7.

[ראיון ברדיו] כישורים חברתיים של ילדים

19.1.17

עדנה אתרוג – קלינאית תקשורת הזמינה אותנו לראיון ברדיו החיים הטובים.

בשיחה עם עדנה דיברנו על כישורים חברתיים של ילדים.

~~~~~~~

שוחחנו עם עדנה על תהליך הליווי שלנו להורים וילדים, ועל נקודת המבט שלנו בנוגע לכישורים חברתיים של ילדים. ובהנחה שאין מרכיב אורגני שמשפיע על התפקוד החברתי של הילד (הפרעת קשב וריכוז, הפרעת תקשורת ועוד), תכנית הליווי שלנו להורים מתמקדת בקשר בין הבעיה או הקושי החברתי-רגשי שההורים רואים אצל הילד, לבין החיים של הילד בתוך הבית ובמשפחה. שוחחנו עם עדנה ונתנו מספר כלים פרקטיים שאתם כהורים יכולים כבר עכשיו להתחיל להתבונן דרכם על האתגרים שאתם רואים אצל הילדים שלכם בתחום החברתי ועל הקשר לחיים בבית. כאשר הורים זיהו את הקשר, הם התחילו להרגיש  שהם יכולים להשפיע, וכשהשינוי התחיל מתוך הבית ובמשפחה, ניתן היה לראות גם שינוי אצל הילד.

לכניסה לראיון ליחצו כאן

לך לחדר ואל תצא משם עד שנראה חיוך

7.11.16

במהלך החודשיים האחרונים אנו פוגשים הורים וילדים כהכנה לקראת תהליך
הליווי שלנו שמתחיל בעוד שבוע. זהו המחזור ה-21 וההתרגשות גוברת ותגיע לשיאה ביום שני הבא ב-14.11 בשעה 16:30 בדיוק.

רגע בו נשב במעגל יחד עם 6 ילדים קסומים, נקשיב להם ונספר מה אנחנו הולכים
לעשות יחד בארבעת החודשים הקרובים.%d7%91%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%99%d7%9d

זה מרגש כמו ביום הראשון בו התחלנו את הדרך לפני 5 שנים,
וזו גם הזדמנות לעדכן אתכם שנשארו 2 מקומות פנויים לקבוצת גילאי
גן חובה ולקבוצת כיתות א-ב.

קישור לפרטים על הקבוצה בלחיצה כאן
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

בעקבות המפגשים האחרונים ועל בסיס שיחות יום יומיות שאנו מקיימים עם הורים למעלה מעשור,
ראינו שיש משהו שחוזר על עצמו.

כאשר אנו שואלים את ההורים מה הם רוצים להשיג בתהליך שלנו ביחד או בכלל,
90 אחוז מההורים משיבים, שהם רוצים לראות שינוי.

לראות שינוי במשהו שקורה לילד שלהם – שינוי בהתנהגות, שינוי ביכולת להבין
סיטואציות חברתיות, שינוי ביכולת להתמודד עם תסכול או קושי,
שינוי בכעסים ועוד שינויים רבים.

מהו שינוי?

שינוי הוא במרבית המקרים מעבר ממצב אחד למצב אחר.

הגורם לשינוי – בדרך כלל הוא סטייה מנורמה שמוכרת לנו.

יש שני סוגים של שינוי:
1) שינוי ממעלה ראשונה – זהו שינוי בו אנו מנסים ליצור
את השינוי בתוך המסגרת הקיימת שלו ומשתמשים בעוד מאותו הדבר, על מנת להשיג באופן ישיר
פתרון לבעיה. למעשה אנחנו מייצרים הרחבה של העבר.

2) שינוי ממעלה שנייה – זהו שינוי שאינו מכוון ישירות לפתרון הבעיה, שינוי המנוגד לערכים ולנורמות המקובלות,
ודרכו מייצרים שבירה של העבר.

תכף נבין מה זה אומר.

כהורים לעיתים קרובות אנו נעזרים בעונשים כדי להשיג מטרות מסוימות

שאנו מאמינים שיובילו לשינוי המיוחל,

למשל:
ללמד גבולות, להראות סמכות, ללמד התנהגות רצויה, לחנך לערכים ועוד…

איך שלא תסתכלו על הדברים, תהפכו, תסובבו או תקראו משמאל לימין,
הפעולות שאנו מנסים לעשות מתיימרות לייצר שינוי אצל הילד,
שינוי במשהו שאנו רוצים לראות בו – בילד שלנו.

המשפט הזה בטח מוכר לכם –
"לך לחדר ואל תצא עד שנראה חיוך.."

לעיתים אנו שולחים את הילד לחדר כעונש על משהו שעשה, ומחכים שיצא רגוע יותר,
שמח יותר, משתף פעולה ואולי כזה שלמד את השיעור או הלקח ממעשיו,
ובשורה התחתונה אנו מחכים לראות שינוי.

ניתן כעת דוגמה לפשט את הנושא:

אלון מציק או מפריע לתמר אחותו הגדולה לעשות שיעורים,
ובכל פעם שזה קורה הוא נענש ונשלח לחדרו עד שתמר תסיים את שיעורי הבית.
ההורים של אלון, השיגו שינוי באופן הזה שתמר סיימה את השיעורים ללא הפרעה נוספת.
ופעלו באופן ישיר לפתרון הבעיה (שינוי ממעלה ראשונה) –
למנוע את ההפרעה לתמר בזמן הכנת שיעורי הבית.

עולות כאן מספר שאלות:

– האם הבעיה באמת נפתרה?
– האם בפעם הבאה שתמר תשב להכין שיעורי בית אלון יפריע שוב?
– האם משהו ישתנה בהתנהגות של אלון?
אחת השאלות שאנו יכולים לשאול את עצמנו כהורים –
מה חשוב לנו שאלון ילמד?
ואם חשוב לנו ללמד את אלון משהו כתוצאה מהמצב שנקלע אליו,
ולפעול ליצירת שינוי מסוג אחר ("לא עוד מאותו דבר") –
פעולה שלא תביא לפתרון ישיר של הבעיה.

לדוגמה – אפשר פשוט להראות לאלון איך אנו כהורים רואים כמה חשוב לו הקשר שלו עם תמר אחותו הגדולה.
וכמה זה כואב ומכעיס שהיא מתעצבנת כאשר הוא רוצה לשחק איתה בזמן
הכנת שיעורי הבית שלה.

כאן להבדיל מהפתרון הראשון (לשלוח את אלון לחדר), ההורים של אלון
לא פותרים ישירות את הבעיה, אך הם יוצרים חיבור לכאב של אלון על כך שאחותו תמר לא מתייחסת אליו.
ונראה שהפעולה הזו יכולה לתת פתרון למשהו שאלון חיפש
או מחפש כאשר הוא מרגיש לבד – חיבור למישהו.
לתגובה שלנו יש משמעות בטיפול בבעיה. המאמצים שאלון עושה ליצור קשר עם האחר,
תשומת הלב שלנו למאמץ ולאחר מכן חיבור לכאב שלו כתוצאה מהכישלון ליצור
קשר עם האחות, יכולות לגרום לאלון לעבור ממצב של פגיעות ותסכול
כתוצאה מהסיטואציה, למצב של רוגע, נינוחות וללמד את אלון לראות גם את האחר.
(כאשר אנו רואים את ילדינו, הם לומדים גם לראות את האחר).
ומה אנו רוצים לומר לכם –

לעיתים קרובות אנו מנסים ליצור שינוי לא רק אצל הילדים שלנו, אלא גם
בחיים שלנו – דרך "עוד מאותו הדבר" (כפי שקורה בשינוי ממעלה ראשונה).

במרבית המקרים – לפחות באלו שאנו מכירים – זה לא עובד.
לא רק שהבעיה לא נפתרת, לעיתים קרובות היא מחריפה ויוצרת עוד בעיה.

————————————————-

ועכשיו הפתעה –

אנו רוצים לספר לכם על פרויקט חדש חדש פרי יצירתנו, פרויקט שאנו בונים מעל לשנתיים
שמטרתו לאפשר לכם ההורים לקבל כלים מדויקים
שמתאימים לכם באופן אישי, ואיתם תוכלו לבחור את הדרך המתאימה
לכם לבנות את המשפחה שלכם.

הפרויקט הוא כולו בשבילכם ההורים, ונבנה בשיתוף פעולה עם עוד שלושה מומחים
מהשורה הראשונה בארץ בכל הקשור להורות וכישורים חברתיים ורגשיים של
ילדים (נספר עליהם בקרוב).

וזו רק ההתחלה – יהיו בפרויקט שלנו עוד המון הפתעות
ואת שאר העדכונים נשלח לכם ממש בקרוב.
וחשוב שתדעו שכל מה שתראו בפרויקט שלנו –
הוא לא "עוד מאותו הדבר", כי חשוב לנו לייצר "שינוי ממעלה שנייה" 🙂 

עם המון אהבה,

שירי ואייל

לפרטים נוספים על תהליך הליווי שלנו ליחצו כאן

מה אפשר לעשות שהילד שלך סיפר שאף אחד לא שיחק איתו היום?

26.10.16

הפוסט שכתבנו לכם היום עוסק בנושא לא סטנדרטי אבל חשוב מאוד לתחושת המסוגלות של הילד שלכם, ומאחר והיה חשוב לנו להרחיב בנושא
ולתת לכם כלים פרקטיים ליישום, הפוסט היום מכיל מידע רב ולכן הוא ארוך מהרגיל.

לפני שאנו מתחילים, חשוב לנו לעדכן שכלים נוספים תוכלו גם לקבל בתוכנית הליווי שלנו
שמתחילה בעוד שבועיים ונשארו 2 מקומות אחרונים. לפרטים נוספים ליחצו כאן

ונעבור לכלי שאנחנו רוצים לתת לכם היום. Upset problem child sitting on play park playground bench concep

האם קרה לך פעם שילדך הגיע מהגן או מבית הספר וסיפר לך בכאב גדול
שאף אחד לא שיחק איתו היום?
או שאף אחד לא התייחס אליו, או שיתף אותו במשחק?
או אולי הוא בא וסיפר לכם שלא מקבלים אותו, או שונאים אותו ורוצים לעשות לו רק רע?

לעיתים זו באמת החוויה שהילד חוזר איתה מהגן או מבית הספר.

בשטח הורים מספרים לנו שכאשר הילד מגיע עם החווית שלו, התמונה שמצטיירת להם בראש
נתפסת עבורם כבלתי אפשרית לעיכול – לעיתים קרובות מה שקורה לאחר שהם שומעים את "הסיפור הקשה",
הם מיד נתקפים בהלה גדולה, מנסים לתת פתרונות ולהציע הצעות לילד,
שבמרבית המקרים נתפסות בעיני הילד כשיפוט וביקורת למצב שהוא נקלע אליו.
ובמקרים אחרים גם מערבים את המורה והגננת
ושואלים למה הילד שלהם צריך להרגיש לבד.
~~~~~~~~~~~~~~~~
השאלה היא האם זה עובד?
ומה הילד לומד מהתגובה שלנו?
~~~~~~~~~~~~~~~~

לתגובה שלנו יש משמעות קריטית למודל שהילד בונה לעצמו בראש.
דוגמא למודלים:
אם לא משחקים איתי = אני לא מקובל
אם לא מתייחסים אלי = שונאים אותי
אם לא משתפים אותי = אני חלש

איך זה יכול להשפיע על תחושת
המסוגלות של הילד?

כאשר ילד מכניס לעצמו מודל כמו – לא משתפים אותי כי אני מפסיד,
או כי אני חלש – אין באפשרותו לעשות שום פעולה
במצב שהוא נקלע אליו והוא נשאר פסיבי, וזה אחד הפרמטרים שמשפיעים על תחושת המסוגלות שלו.

ומה ניתן לעשות?
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
1) התגובה שלנו יכולה לאפשר לילד לשמוע 'סיפור' שונה על המצב שהוא מתאר.

2) התגובה שלנו יכולה לאפשר לילד להסתכל/להביט על הסיטואציה מזווית אחרת- נייטרלית.

3) התגובה שלנו יכולה ללמד את הילד לשאול את עצמו בעתיד שאלות שיסייעו לו כאשר הוא יחווה מצבים דומים ולבחון בעצמו
האם זה באמת מה שקורה לי עכשיו? ואם כן מה אני יכול לעשות.

ובשורה התחתונה, התגובה שלנו מאפשרת לילד לראות, שזה לא בהכרח מה שקרה במציאות –
לא שיתפו אותו כי יכול להיות שמשהו אחר קרה, שלא בהכרח קשור אליו,
והשאלה היא מה קרה?
וזה השלב הראשון בדרך להוציא את הילד מהמודל שהוא בנה לעצמו בראש.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
כדי שתוכלו ליישם את הרעיון שדרכו ניתן להוציא את הילד מהמודל שבנה לעצמו בראש,
החלטנו פשוט לתאר מקרה שקרה בשבוע שעבר –

אימא מקסימה שלחה לנו מייל וביקשה את התייחסותנו למה שקרה לילד שלה.
שאלנו אותה אם נוכל לשתף את קהילת ההורים שלנו בהשתלשות האירועים, ואת ההתייחסות שלנו למייל שרשמה.
היא הסכימה בשמחה, ואנו מודים לה על כך כי אפשר ללמוד המון
מתוך הדברים שהיא כתבה.

אז הנה המייל עם התגובה שלנו – שיכולה להמחיש את הכלי הנהדר הזה
שאתם כהורים יכולים לעשות בו שימוש כבר עכשיו,
זה יכול לעבוד נהדר.

קריאה נעימה
ובהצלחה!
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

"רציתי לשתף אותך במשהו וגם אשמח לקבל התייחסותך. היום טום (שם בדוי) קיבל הפרעה בשיעור חשבון. כששאלתי אותו על מה הוא קיבל, טען שילדה שיושבת לידו דיברה איתו והמורה רשמה לו הפרעה. כשאלתי אותו למה דווקא לו, טען ש"רואים רק אותי". ואח"כ המשיך: "המורים האלה מוזרים, דווקא כשאני מצביע ורוצה להשתתף בשיעור הם לא רואים אותי ומתעלמים ממני, אבל אם אני מפריע – ישר רואים אותי…. במיוחד 2 מורות, מחפשות אותי תמיד לתפוס אותי על משהו רע, אבל אם אני מצביע הן מתעלמות ממני לא מתייחסות". "מורה בשפה מתעלמת ממני כשאני מצביע….. כי היא שונאת אותי…….. אני מתייחס למורים בכבוד ולא מפריע להם, אבל הם לא מתייחסים אלי ולא אוהבים אותי….". זה פחות או יותר מה שהיה.
אני ישבתי והקשבתי לו, נתתי לו להוציא קצת. 
{בשוליים אציין, שבשנה שעברה היה סיפור דומה – הוא  טען שאף אחד "לא רואה אותו" ולא מתייחסת אליו. ואני יזמתי שיחה עם המחנכת וסיפרתי לה מה הוא מרגיש, והיא אמרה לי שכמובן שזה לא נכון, אבל אם הוא מרגיש ככה אז זה מה שחשוב. ואמרה לי שהיא תתייחס אליו יותר וגם ביקשה ממני למסור לו שאם מציק לו משהו כזה הוא יכול לגשת אליה ולספר לה}.

אז מה עלי לעשות?

מה שלי משתמע מהסיפור הזה שהוא מרגיש שלא אוהבים אותו ושזה מציק לו.
אבל מה אני אמורה לעשות עם זה?
מה לומר או איך להתנהג?"

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
והנה התשובה שלנו למייל של ליאת:

קודם כל חשוב לראות שטום מגיע אליך ומשתף אותך במקומות בהם הוא מרגיש או חווה שמשהו מפריע לו, או שקשה לו.
מנקודת המבט שלי עצם השיתוף כאן הוא מקסים וזה רק אומר שהוא מרגיש
בקשר איתך  – שיש לו מישהו שיכול לסייע לו ברגעי משבר או מצוקה.

נכון! בהמשך ניתן היה להעביר אליו את האפשרות למצוא פתרון, ולשאול אותו – מה אתה מציע לעשות שזה קורה? כי זה באמת לא נעים שאתה מרגיש ככה.
אז מה אתה מציע? אני רואה במייל שלך חזרה על מה אני אמורה לעשות או מה אני יכולה לעשות. מנקודת המבט שלי לעיתים לא צריך לעשות כלום.

עצם ההקשבה לחוויה שהילד מגיע איתה הביתה + הנוכחות שלנו והחיבור למצב המתסכל שלו + שאלה – מה הוא מציע לעשות,
היא כשלעצמה פותרת את הבעיה. הילד מרגיש מוגן ובטוח ורואה שגם הוא יכול להתמודד עם המצב שהגיע והוא יכול למצוא פתרונות שיסייעו לו להתמודד עם מה שהוא שמרגיש או חווה.

ויש עוד משהו שאפשר לעשות –
ברור שטום מגיע עם החוויה שלו וזה נהדר. ככה הוא חווה את הקשר שלו עם המורה לחשבון ואולי גם עם המחנכת בשנה שעברה. ומהשלב הזה כל מה שאנחנו נוסיף ונגיד כאן הוא קריטי לבניית תפיסת המציאות שלו. אני אתן דוגמה:

אני אתייחס למודל שהוא בנה לעצמו בראש מתוך החוויה שתאר –  ועם זה יש מה לעשות. הוא הגיע ואמר לך – "המורים האלה מוזרים, דווקא כשאני מצביע ורוצה להשתתף בשיעור הם לא רואים אותי ומתעלמים ממני, אבל אם אני מפריע – ישר רואים אותי…. במיוחד 2 מורות, מחפשות אותי תמיד לתפוס אותי על משהו רע, אבל אם אני מצביע הן מתעלמות ממני לא מתייחסות"……
"מורה בשפה מתעלמת ממני כשאני מצביע…..
כי היא שונאת אותי. ……. אני מתייחס למורים בכבוד ולא מפריע להם, אבל הם לא
מתייחסים אלי לא אוהבים אותי….".

וזו הפרשנות שלו – עכשיו אנחנו יכולים לשנות את נקודת ההסתכלות שלו על הדברים ולהוציא אותו מהמודל שהוא בנה לעצמו בראש:
שלא מתייחסים אליו ולא אוהבים אותו ושעושים לו רק רע. על מנת לעשות זאת – קודם כל אנחנו לא נותנים לזה לגיטימציה (כמובן שלא אומרים לו שאנו לא מסכימים אלא שואלים שאלות שיכולות להוציא אותו מהמודל שבנה לו בראש).

למשל:
1. מתעלמים ממני כל פעם שאני מצביע – שאלה – קרה פעם אחת שלא התעלמו ממך?
כל פעם שאתה מצביע מתעלמים ממך?
סביר שהוא יגיד שלא ואנחנו גם מתעכבים כאן, ואם זה קורה תמיד, אז אולי באמת אפשר
לשוחח עם המורה, אך במרבית המקרים זה לא קורה תמיד.
ובטוח שאפשר למצוא פעם אחת שלא מתעלמים ממנו.

2. מחפשים אותי תמיד על משהו רע – שאלה – קרה פעם אחת שלא חיפשו אותך על משהו רע?
קרה פעם אחת שאמרו לך משהו טוב? כל הזמן מחפשים אותך על משהו? ומתי זה קורה?
גם כאן להתעכב ולמצוא משהו אחד טוב שאמרו עליו  ואם הוא לא זוכר, להזכיר לו בעצמנו. כך בעצם אנחנו לא נותנים לגיטימציה למודל שהוא בונה לעצמו בראש, ואט אט נותנים לו להסתכל על הדברים מנקודת מבט אחרת ולא מוחלטת!
המטרה כאן להראות לו שאם יש פעם אחת שזה לא קורה, אז אולי כן משתפים אותו,
מתייחסים אליו ורואים אותו, ועכשיו קרה משהו שלא איפשר זאת,

בוא נבדוק מה קרה?

ואת יכולה גם להגיד לו – אתה רואה זה לא תמיד קורה.
אולי נבדוק מה קרה שם בזמן הזה, אולי למורה היה יום לא קל? אולי היה רעש בכיתה? וכו'… חשוב כאן להראות לו שאם זה לא תמיד קורה,
כנראה שמשהו אחר שלא בהכרח קשור אליו קרה. והמשך המייל היה מרגש, אז בחרנו לשתף גם אותו 🙂
וזה מה שליאת כתבה לנו בתשובה:

"קודם כל תודה רבה על תשובה כל כך מפורטת ומעמיקה!!!! הכל מובן ואני מתחברת לכל מילה. חיזקת אותי מאוד במה שרשמת וזה מקנה לי ביטחון בהמשך ההתנהלות שלי עם טום". "כאשר הוא סיפר לי את זה אני מיד "האמנתי" לו ו"נדבקתי" במודל הזה שלו וחשבתי אולי זה נכון והמורים באמת מקפחים אותו. כנראה אני צריכה לנפץ גם את המודל שלי 🙂
אחרי התשובה שלך אני מבינה כמה המודל
הזה מוחלט ולא נכון".

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
נשמח אם תרשמו לנו –
האם הכלי עזר לכם, ומה אתם
עושים כשהילד שלכם מגיע ומספר לכם
סיפור דומה?

יום נפלא שיהיה,
שירי ואייל
______________________________________

פעילויות קרובות:

1) בתאריך 7.11.16 נפתחות 2 תוכניות ליווי להורים וילדים בגילאי 5-7 לשיפור
וחיזוק כישורים חברתיים. נשארו 2 מקומות אחרונים.  

לפרטים נוספים הקליקו כאן. 

2) הקליניקה של שירי לריפוי בעיסוק ברמת חן ממשיכה לקבל ילדים בגילאי 3-9 לטיפולי ריפוי בעיסוק.
לפרטים נוספים ניתן ליצור קשר עם שירי – 052-3946140. 

[כלי יישומי] תוכנית פעולה לשנה החדשה של ילדך

1.10.16

עם פתיחת השנה החדשה בחרנו לחלוק אתכם כלי שהשימוש בו יכול להכניס המון אנרגיה ועוצמה לחייכם כאדם וכהורה.

מה שתידרשו לעשות הוא כמה פעולות פשוטות יחסית,

שישפיעו לטווח הארוך הן על אופן קבלת ההחלטות שלכם לגבי ילדיכם

והן על אופן התגובה שלכם ברגעי משבר שלהם כמו גם על יכולתכם לבחור בפעולה שתחזק אותם.

וכבסיס לענייננו נתבונן על תחילתה של שנת הלימודים, שמלֻוָוה לרוב בהתרגשות ענקית ובציפיות גדולות באשר לילדינו.

מה אנו מבקשים בלבנו למענם?

שיהיה ילד/ה חברותי ומקובל, שלא יידחו אותו, שיאהבו אותו,
שיהיה עם ביטחון עצמי, שיהיה מאושר כל הזמן, שירגיש בריא,
שיהיה מרוכז, שילמד טוב ועוד ועוד…

את כל הבקשות והאיחולים האלו אנחנו אומרים למעשה לעצמנו,

כמעט תמיד מבלי לבדוק עם הילד עצמו במה חשוב לו להצליח השנה, מה זו הצלחה בשבילו, מה ייתן לו תחושה שהצליח…

אך רגע, רגע, קפצנו מעט קדימה…

נחזור לבקשות ולתקוות שלנו מן הילד…

הבקשות הללו נרשמות במוחנו כמודלים, המיתרגמים ל "זה מה שצריך לקרות" – הילד שלי צריך להיות חברותי, עם ביטחון, מאושר, בריא, מרוכז ועוד מהנ"ל.

וכאן גם מתחילה הבעיה…

בשל כוחן האדיר של מלים, מרגע שהמודלים הללו נכנסו לתאי המוח – הם "מודפסים" במערכת ומקבלים חיים משל עצמם.

ואז קורה דבר…

כשהילדה מגיעה הביתה מבית-הספר או מהגן, ומספרת לנו שאף אחד לא שיחק איתה היום,

והמודל הרשום במוחנו הוא הפוך "היא לא צריכה להיות דחויה", או "היא צריכה להיות אהובה/מקובלת",

תוך פחות מ-8 עשיריות השנייה (בדוק מחקרית) מופיעה תגובה פיזיולוגית שכמעט אף פעם איננו מוכנים אליה – הדופק מואץ, לחץ הדם עולה, הנשימות נעשות מהירות וכו'.

וכמעט באותה דקה או נשימה יוצא האוטומט שלנו (השמור למצבי מצוקה או חרדה, או כאשר אנו חשים שלא הצלחנו להשיג משהו שחשוב לנו).

בתגובה לחרדה הגדולה מהסיפור שהילד/ה שלנו דחוי/ה, אנחנו עוברים למערכת הגנה והתקפה –

למה לא שיחקת עם דנית?
למה לא שיתפו אותך?
למה לא רצית לשחק כדורגל? (במקרה של בן)
כל הבנים / הבנות משחקים לא?!
למה לא ביקשת להצטרף?
למה לא ניגשת למורה או לגננת?

ועוד כיוצא באלו ממשפחת השיפוט והביקורת…

וכל זאת בשם התקווה שהונצחה במודל במוח – שהתפילה שלנו,
הבקשה מהאל והאיחולים שאיחלתי לילדתי יתממשו כאן ועכשיו.

אלא שהכאב שנוצר לא מסתיים בשיפוט.

ראשית, כהורה, כאשר אני פועל/ת ממקום שבו אני מרגיש חרדה גדולה על "מר גורלו של ילדי" – לרוב לא תהיה לי האפשרות לחשוב על פעולה רציונלית שאוכל לעשות על מנת ללמד את ילדי משהו שיכול לתרום לו,

והילד מצדו יפספס את האפשרות לקבל ממני אסטרטגיה שתלמד אותו דרכים אחרות להתמודד עם סיטואציות דומות בעתיד כמו גם לדעת להבחין מה לא עבד לו הפעם ומה יכול לעבוד בפעם הבאה.

אז מה אפשר לעשות?

לפני הכל, אנו ממליצים ומאחלים לכם (…) להימנע מלהכניס לעצמכם את המודלים הללו לראש.

הדרך היעילה ביותר כדי לייצר הסתכלות אחרת ולפעול עם עוצמה, היא להגדיר את התוצאה הרצויה באמצעות תשאול עצמי,

שממנו תיוולד "רשימה", ובעקבותיה הבחירה השונה, שתשמח את לבכם…

כך, למשל, אם מה שאתם רוצים הוא שילדכם יהיה מקובל, אנחנו מציעים לכם כאן "מרשם",

שככל שתפעלו לפיו, כך תגלו שאתם פחות ופחות נלחצים ממצבים של מצוקה של הילד/ה,

ויותר ויותר יכולים להציע לו/ה הקשבה ואף רעיונות להתמודדות.

התחילו מזה שתשאלו ותגדירו לעצמכם באופן המדויק ביותר את הנושא שבו אתם רוצים שינוי, למשל –

מה זה בשבילי ילד מקובל?

ילד שיש לו 2 חברים לשחק איתם בהפסקה?
ילד שמזמין חבר אחד פעם בשבוע?
ילד שחבר מזמין אותו לפחות פעם בשבועיים? וכדומה.

ההגדרה כאן חשובה ביותר,

כי היא זו שתחליף את המודל האוטומטי של "ילד מקובל" בתיאור של תוצאה שחשוב לי להשיג – למשל, ילד שיש לו 2 חברים טובים.

כשיש לכם בהירות לגבי ההגדרה,

תוכלו לגזור ממנה פעולות שאתם כהורים יכולים לעשות על מנת להשיג את מה שחשוב לכם,

למשל – 2 חברים טובים לילדכם. לשם-כך הכינו לעצמכם –

רשימה

לרשימה זו הכניסו כמה פעולות ברורות שאתם כהורים יכולים לעשות, על מנת להשיג את היעד או המטרה שחשובים לכם.

בחירה

כשמשהו לא עובד בדרך, תוכלו להיעזר בפעולה נוספת מתוך הרשימה שהכנתם מראש,

שיכולה לקדם אתכם לעבר התוצאה שחשובה לכם, למשל – 2 חברים טובים.

ניתן לעשות זאת בכל תחום שתבחרו

למשל ביטחון עצמי – מה זה בשבילי ילד עם ביטחון?
ילד שאומר מה חשוב לו?
ילד שיכול ליזום משחק עם עוד חבר אחד?
ילד שיידע לבטא את רצונותיו וצרכיו בכל רגע שיחפוץ?

ונחזור לפעולות…

כאשר יש לי 3 או 4 פעולות רשומות וברורות, שבכל רגע בחיי אני יכול/ה להוציא כל אחת מהן לפועל,

שום דבר לא 'יפיל אותי מהרגליים', גם כאשר אשמע את ילדי מגיע ואומר שהיום אף אחד לא קיבל אותו, או שמישהו אמר לו שהוא גרוע או כישלון.

כהורה אוּכל, בראש ובראשונה, להגיב בקבלה, באמפתיה, באהבה, בנתינת לגיטימציה לכאב שהילד חווה.

משם אמשיך ביתר קלות ליישום הפעולות, כשאני עצמי יודע/ת שיש מה לעשות למרות המשבר או התסכול שחווים עכשיו.

אחד הנכסים החשובים שלנו כהורים הוא התחושה שיש לנו בכל רגע היכולת לפעול ולהשפיע על חיי ילדינו. וזה בדיוק מה שה"מרשם" שלנו מייצר – הידיעה שגם במצבי משבר גדולים יש לכם תוכנית פעולה, כך שלא תחושו חוסר-אונים או חרדה שמא לא תשיגו מה שחשוב לכם.

כי מהו אושר אמיתי אם לא כאשר אנו פועלים בדרך לממש משהו שחשוב לנו.

לסיום, אתם מוזמנים לכתוב לנו לכל התייעצות שהיא לגבי הדרך,

באהבה גדולה,
שנה טובה ופוריה,
בדרך אל מה שחשוב לכם באמת.

שירי ואייל

איך להתמודד עם הכעס של הילד שלך?

25.9.16

תאור מקרה:
באחד הערבים צלצלה אלינו אמא ואמרה
שזה ממש מקרה חירום והיא לא יודעת מה לעשות וזקוקה לעצתנו.

היא תיארה מצב שבו היא לא יודעת איך להתמודד עם הכעסים של בנה בן ה-7.
שמענו אותה מדברת ותוך כדי נחנקת מדמעות,
היא מספרת שלא רק שהיא לא יודעת מה לעשות עם הכעס,
המצב החמיר ובנה לא רוצה שהיא תהיה
לידו כאשר הוא כועס,
הוא מסרב לשתף איתה פעולה,
והמצב רק מסלים כאשר הוא נתקף כעס,
והתוצאה שגם היא מאבדת את
הסבלנות – היא מתיכה בו צעקות, ביקורת,
ומנסה ללמד אותו איך הוא צריך להתנהג
ומה מצופה ממנו, ומנסה ללמד אותו
"להגיב באופן רגוע יותר".

לקראת סוף השיחה, ולאחר שתארה באופן
כל כך ברור את הקשר והתקשורת בינה לבין
בנה בן ה-7, היא סיימה ואמרה שהיא בדרך
להרצאה על איך להתמודד עם כעסים של ילדים.

אמרנו לה שכאשר מדובר בכעסים,
לעיתים קרובות אין דרך להתמודד,
וצריך לבדוק באיזה אופן לאפשר
להם לחלוף – ממש כמו ענן בשמיים.

מה קורה בגוף במצב של כעס?
בשלב הראשון הכעס מעלה
את הדופק ואת לחץ הדם
בהמשך, כעס מעלה את האנדרנלין בגוף
והגוף יכול לעובר שינוי פיזיולוגי
אשר משפיע בהמשך על התגובתיות שלנו.

על כן, אין מה לעשות עם כעס שהוא עולה,
אין מה להסביר – כיוון שברוב המקרים זה לא עובד.
יש 90 שניות שבהן האנדרנלין עולה
ואין מה לעשות אם זה.

בהמשך לשיחתנו אם האימא –

הוספנו שכרגע זה לא הבעיה של הילד שלה,
הכעס זה לא הבעיה – אלא הפיתרון.
הכעס של הילד מגיע כפתרון למצב
שהוא חווה ונמצא כרגע בחיים שלו.

משהו יותר גדול ועמוק קורה לילד שלך –
הכעס הוא רק הסמפטום.

בשלב הראשון אמרנו לה,
שבמקום לחפש איך להתמודד עם הכעס,
כדאי לה ליישם כמה עקרונות חשובים
על מנת שהכעס יפחת הן בתדירותו והן בעוצמתו:

1. לקבל את הכעס ולתת לו מקום –
זה אומר לפני שבודקים מה הכעיס את הילד,
קודם לתת מקום לחוויה שהוא מרגיש בה כעס –
להיות מחוברים לחוויה.
(עם ההתנהגות קיצונית – אלימה ופיזית
ניתן ורצוי להציב גבול ברור).
אך המטרה כאן להראות לילד שכעס זה דבר
לגיטימי, ואין שום דבר רע בכעס שלו,
וגם אנחנו המבוגרים כועסים לפעמים.

2. להיות מחוברים לסיטואציה שהעלתה
את הכעס, ולכאב שבא כתוצאה ממנה
ולהיות נוכחים באירוע -ללא שיפוט,
ביקורת והצעות של איך היית צריך להתנהג
או מה היה אפשר לעשות אחרת…

3. לזהות באילו מצבים עולה הכעס של הילד
ולבדוק מה חסר לילד שלי היום בחיים, מה הצורך שלו,  ואיך אני יכול למלא את החסר.

מה הילד (וגם מבוגר) מחפש ברגע שעולה אצלו כעס בחיים –
מישהו שיהיה מחובר לכאב שלו ויראה אותו,
מישהו שיהיה נוכח במצב ללא שיפוט וביקורת,
מישהו שיגיד לו כמה באמת זה היה נורא
ומרגיז מה שחווית עכשיו
ומה שקרה לך עכשיו בחיים.

וזה גם שלב שיכול ליצור חיבור בין ההורה לילד,
הילד מרגיש בטוח כי יש מישהו שרואה אותו
ומקשיב לכאב שלו –
ואלו הדמויות שהוא הכי אוהב
בעולם – אמא ואבא שלו.

ואיך המידע הזה קשור לתוכנית הליווי שלנו?

התוכנית שלנו יכולה להתאים להורים שרוצים
לבדוק את הקשר בין ההתנהגות שהם
רואים בחוץ
 – הכעס של הילד, סף התסכול שלו, הקושי לקבל הפסד או כישלון במשחק, היכולת להצטרף למשחק,
ועוד סימפטומים שונים ואתגרים חברתים
לבין החיים וגידול הילד בבית –
התקשרות עם ההורים, המודלים שההורים
משתמשים בהם, המסרים שאנו
מעבירים (גם שלא במודע) ועוד..

לפרטים נוספים על תוכנית הליווי שלנו ליחצו כאן

זיהוי הקשר מאפשר לנו לתת לכם את הכלים המדוייקים
והמתאימים לכם כהורים ולילד שלכם על מנת שתוכלו להרגיש שאתם יכולים להשפיע
ולשנות גם במצבים של משבר ואתגר שילדכם נתקל בחיים.

אנחנו מזמינים אתכם
לבדוק אם התוכנית שלנו יכולה להתאים לכם.
כל שאר הפרטים על התוכנית שלנו בלשונית הירוקה למטה.

שבוע נפלא,
שירי ואייל
_______________________________________________________

פעילויות קרובות:

בתאריך 7.11 יפתחו שתי תוכניות ליווי ל-12 הורים בלבד.
נשארו 6 מקומות אחרונים 

לפרטים על תוכנית הליווי שלנו ליחצו כאן

מתי הילד שלכם "קופא במקום"?

20.9.16

האם קרה לכם פעם כמבוגרים 'שקפאתם במקום'?
מתי אתם מרגישים שאתם 'קפואים במקום'?fotolia_115099761

האם המצב הזה בכלל מוכר לכם?

דמיינו לרגע שאתם ילדים, ואתם עומדים על גג גבוה של בניין

ולצדכם נצבים ההורים שלכם – אימא ואבא.

אימא אומרת לכם לקפוץ מהגג וזה בסדר גמור "אתם תחיו…"

ואבא מנגד צועק לך בקול גדול "שלא תעז לקפוץ, פן תאבד את חייך",

מה תרגישו?

המצב הזה יכול לגרום לכם לקפוא במקום.

ההסבר הוא שמצד אחד אתם לא רוצים ללכת נגד אבא,

ומצד שני אתם לא רוצים ללכת נגד אימא –  והתחושה היא של סכנה!

ובפועל – אתם פשוט עומדים קפואים במקום.
לאחרונה אנו שומעים מהורים על מצבים שהם מרגישים

שהילד שלהם פשוט 'קופא' במקום.

הם מרגישים שהילד פשוט לא פנוי למה שמבקשים ממנו,

דורשים ממנו או מצפים ממנו.

ולעיתים רואים זאת גם בשטח – הילד לא פנוי

ליצור קשרים, לשחק יחד, לשתף פעולה ולהתמיד במשחק.
ההורים מתארים דפוס שבו מבחוץ הילד נראה פשוט קופא במקום –
לצד הדרישות, הבקשות, הרצונות שלו

והציפיות שלנו ושל החברה.

ולעיתים התחושה היא שהילד לא פנוי

לבצע את מה שהוא באמת רוצה בו, חושק בו, או יכול לבצע אותו.
ואז מה שרואים בפועל לעיתים קרובות,

זה ילד שלא מצליח להתמיד במשחק משותף

ולקחת חלק פעיל במשחק – לשתף פעולה,

לא מצליח ליצור קשר עם חבר או להצטרף לקבוצה שמשחקת

משחק, גם אם זה משחק שהוא ממש אוהב,

לא מבין את כללי המשחק ושואל שאלות לא רלוונטיות,

ובמשפט אחד – הילד עסוק בלסדר לעצמו את העולם

שנראה כרגע בחוסר איזון כיוון שיש תחושה תמידית

של סכנה ואיום על החיים שלו.

ולכן מבחוץ אנו רואים ילד שבאופן קבוע,

מוסח או מוסט מכל מה שקורה סביבו,

ועסוק בלהכניס סדר לחייו- לעיתים קוראים לזה חרדה.
אז מה הקשר בין מה שרואים בחוץ – ההתנהגות של הילד,
לבין המסר שאנו מעבירים לו כהורים?

זוכרים את המצב שביקשנו מכם לדמיין על גג הבניין –

שם על הגג הילד קיבל מהוריו מסר כפול וזה אחד הפרמטרים

שיצרו בחיים של הילד בלבול, סכנה ותחושה של איום על חייו.

בנוסף, רואים שהמסר שעבר לילד הוא מסר שהכניס לחיים שלו פחד,

במקום מסר של אהבה – מסר אחד ברור שלא משתמע

לשני כיוונים מנוגדים,

ומדוע גם אהבה – כיוון שמסר שאין בו ביקורת של אחד ההורים על השני,
ואין בו שיפוט – מעביר תדר ישיר לילד של קבלה ואהבה
ומשם קל להרגיש בטוח ומוגן.
ולהכניס אהבה לחיים של הילדים שלנו.
דוגמה למסר דואלי/מנוגד שעובר לילד – אימא מרגישה שהילד חסר ביטחון,
נמנע מכל פעילות ולא עומד על שלו – "לא מסוגל לכלום"

ואילו אבא מרגיש שהילד נהדר, פועל עם ביטחון רב ועומד על שלו,
ועושה את הדברים בקצב שלו.
והנה עוד דוגמה –

אבא שמרגיש שבכל רגע ביום הילד שלו פשוט

פועל באופן "לא נורמאלי" – וזה גם היחס שהילד מקבל מאבא,

ואילו אימא –  רואה ילד נורמאלי לחלוטין ויודעת שיש

בילד שלה המון פוטנציאל.
ומה המסר שאתם מעבירים לילד שלכם?

מה אמא אומרת בליבה ומה חושבת בראשה?

ומה אבא אומר בליבו ומה חושב בראשו?

והכי חשוב מה הילד לומד דרך העיניים שלכם
ומה הוא מקבל מהמסרים שעוברים אליו ?

ומה המסר שלנו אליכם?

אתם תמיד יכולים לבחור מה אתם

רוצים להכניס לחיים של הילד שלכם –

ואין לנו ספק שאתם רוצים להכניס לחיים של הילד

שלכם המון אהבה.

ואם זה חשוב לכם אפשר לקבל את מה שיש –

את הילד כפי שהוא

ולהעביר לו את המסר שהוא נהדר כפי שהוא בכל עת בחיים שלו.
ולאחר מכן לזהות באמת איפה העוצמות של הילד שלכם,
ולהראות לו כמה הוא משפיע עליכם, על האווירה בבית, על החברים וכו'
בזכות העוצמות שלו.
ולעשות זאת יחד בשיתוף מלא (כהורים).
ועוד דבר –

ילד בונה את סיפור חייו, הביטחון שלו ותחושת המסוגלות

דרך העניים שלכם ההורים.

כשאתם תחליטו שהילד שלכם לא נורמאלי, חסר ביטחון,
לא מסוגל, זה התדר שהוא יקבל מכם,
וזה המסר שיתגבש ויזרום באופן ישיר אל חייו של ילדך,

ובאופן לא מודע אתם גם תתייחסו אליו כילד כזה.

לעיתים הוא ירגיש כך ולעיתים יפעל באופן שאתם הגדרתם אותו.

על כן, חשוב לזהות כל הזמן את הקשר בין מה שאתם רואים בחוץ –
ההתנהגות של הילד = הסמפטום,
לפעולות/למודלים ולמסרים שאתם מעבירים לילד כהורים,
ולבדוק אם הפעולות עובדות ואם המודלים והמסרים נמצאים בהלימה לערכים שאתם רוצים
ללמד את הילד.
ואם זה לא עובד – תמיד אפשר לשנות.

לצדכם,
שירי ואייל

_______________________________________________________

פעילויות קרובות:

בתאריך 7.11 יפתחו שתי תוכניות ליווי ל-12 הורים וילדים.

לחצו כאן לפרטים על תכנית הליווי שלנו

איך תזהו מה מסתתר מאחורי ההתנהגות של הילד שלכם?

15.9.16

כבר בתחילת החודש פנו אלינו הורים

על מנת לבדוק האם תהליך הליווי שלנו מתאים להםMale And Female Children Playing Hide And Seek

ולבנם/תם.

מה שמענו מההורים?

ראשית ראינו שכלל ההורים שאיתם דיברנו שיתפו

אותנו בדבר אחד מאוד ברור –

איפה הם רוצים לראות את הילד שלהם:

לדוגמה:

לא מבין סיטואציות חברתיות ורוצים ללמד אותו

להבין טוב יותר סיטואציות,

רוצים לחזק את הביטחון העצמי,

רוצים שהילד יהיה שמח יותר בכיתה/בגן,

רוצים שיצטרף לקבוצה שמשחקת,

רוצים שיקבל הפסד וכישלון לא בכעס,

שלא יהיה חרד למקומו,

רוצים שלא יפחד להביע ולשתף בקבוצה,

ורוצים עוד…

כל הדברים הללו באמת חשובים,

ואנחנו גם רואים כמה חשוב לכם ההורים

שבסופו של דבר הילד שלכם ירגיש נעים ובטוח

במקום שהוא נמצא ויחזור הביתה שמח ומלא חוויות.

זה באמת חשוב,

אך להגיד את האמת זה לא העיקר.

התיאורים הללו באמת חשובים,

והרצון שלכם ניתן לבדיקה,

אך שימו לב –

כאשר אתם אומרים לעצמכם –

הילד שלי לא מבין סיטואציות חברתיות –

האם אתם יודעים מה לעשות עם זה?

או אם אתם רוצים שהילד שלכם יבין סיטואציות חברתיות

האם בדקתם מה הוא לא מבין?

והאם יש לכם את היכולת לסייע לו?

האם שאלתם את עצמכם מיהו ילד שמבין סיטואציות חברתיות?

ולמה הבעיה הזו הופיעה דווקא עכשיו?

מנקודת המבט שלנו,

הדבר החשוב ביותר הוא:

1) שאתם כהורים תצליחו בכל רגע נתון

לזהות מה הצורך שלא התמלא בילד שלך –

מה חסר לו,

מה זיעזע את עולמו,

מה עומד ומסתתר מאחורי ההתנהגות

שהוא מראה עכשיו, ולמה הוא לא מביא לידי ביטוי

את המיומנויות החברתיות הכל-כך מפותחות שיש

לו ואת הפוטנציאל שלו בחברה.

2) לאחר הזיהוי תוכלו להגיש לו כלי

שימלא לו את החסר וישלים

לו את הצורך שכל כך חשוב לו לקבל מכם.

3) שתרגישו  שאתם יכולים בכל רגע בחיים

לסייע לילדכם, גם ברגעי המשבר הכי גדולים בחייו.

אחד הדברים שאנו עושים בתהליך הליווי שלנו,

הינו לזהות באופן המדוייק – מה האתגר של הילד

מבחינה חברתית ורגשית, מדוע הוא מראה אתגר כזה,

דווקא בנקודת הזמן הזו, מדוע הוא ולא ילד אחר במשפחה,

ויחד אתכם אנו נבדוק את הקשר בין מה

שהילד שלכם מראה בחוץ – בחברה,

לבין החיים שלו בבית –

סוג התקשורת אתכם ההורים, המסרים שאתם מעבירים לו,

המקום שהוא תופס במשפחה,

ויחד איתה תחושת המסוגלות שהוא בונה לעצמו

דרך העיניים שלכם, הקשר עם האחים ועוד…

את יתר המידע תוכלו לקבל בלחיצה כאן

וכמובן שבשיחה איתנו.

אז רגע לפני שאנחנו מתחילים את תהליך הליווי

במחזור ה-20 שלנו להורים וילדים,

אנו מזמינים אתכם לבדוק יחד איתנו:

1) מה הפעולות שאתם עושים היום –

והאם הן עובדות?

2) האם הפעולות שלכם נמצאות בהלימה

לרצונות הכי עמוקים שלכם?

(לדוגמא – אתם רוצים שהילד שלכם

יהיה עצמאי ואתם מלבישים אותו

כל בוקר ונכנסים איתו לישון במיטה).

3) האם בנקודת הזמן הזו

הפעולות הללו מתאימות לחיים שלכם?

ואם לא – מה אתם יכולים לעשות אחרת?

ועוד דבר –

אם נגיד לכם היום שהילד שלכם – חסר ביטחון,

האם תדעו מה לעשות עם המידע הזה?

האם תרגישו שיש בידכם את היכולת להעצים את ילדכם?

הדבר החשוב ביותר בתהליך הליווי שלנו,

הינו לתת לכם ההורים את האפשרות להרגיש

שאתם פועלים בהורות שלכם עם עוצמה וכוח

ושיש בידכם את היכולת לחזק ולהעצים את הילד

שלכם בכל רגע נתון,

ולא משנה מה אמרו לכם בחוץ –

"חוסר ביטחון, סף תסכול נמוך או קושי רגשי" –

החשוב הוא שהמידע שתקבלו

'לא יפיל אתכם מהרגליים',

אתם תדעו בדיוק מה הפעולות שאתם יכולים לעשות,

מה חסר לילד שלכם,

ומה עומד מאחורי ההתנהגות דווקא עכשיו.

ושיש לכם את הכלים לעשות את הפעולות הללו בפשטות,

עם עוצמה וכוח,

ולדעת שאתם בכיוון או בדרך להשיג

את מה שהכי חשוב לכם עם הילד שלכם.

אם חשוב לכם לקבל את המידע והכלים,

ליחצו כאן.

נשמח להיות לצדכם

באהבה,

שירי ואייל

——————————————————

בתאריך 7.11 יפתחו שתי תוכניות ליווי ל-12 הורים בלבד.

לאחר מכן בתאריך ה-27.2 יפתחו שתי תוכניות נוספות. 

איך התולעת של הורביץ קשורה לאושר של הילד שלך?

4.8.16

אחת השאלות שאנחנו שואלים הורים –

מה חשוב לכם שהילד שלכם ירגיש,

או יחווה בחייו?

ורוב התשובות שאנו מקבלים – הינן אושר ושמחה.

חשוב לכם שהילד שלכם יהיה שמח ומאושר,

ואכן זו לא בקשה גדולה מידי

ואין ספק שזו אכן שאיפה של כל הורה.

אז מהם אושר ושמחה?

מהו הגורם לאושר ושמחה של ילדים?

והאם בכלל אושר ושמחה הם יעדים שכדאי

לשאוף אליהם עם ילדינו בפרט ובחיים בכלל?

השאלה הראשונה שעולה – מה גורם לנו,

לבני האדם להיות שמחים או מאושרים?

אחד המחקרים החשובים שנעשו בנושא,

היה של רוברט הורביץ, ביולוג יהודי אמריקני

שקיבל בשנת 2002 פרס נובל

על מחקרו בתחום.

רוברט חיפש תשובה לשאלה –

מה גורם לכך שברגעים מסוימים של החיים,

בני אדם מפיקים פחות סרוטונין?

שכן ידוע, שעלייה של סרוטונין בגוף או רמות גבוהות שלו

בדם גורמות לתחושת שמחה ואושר.

תמצית לשלבי המחקר:

הורביץ עשה את ניסוייו על תולעים,

למה דווקא על תולעים?

במוח האנושי ישנם מאות מיליארדי תאי עצב

וזו הייתה משימה בלתי אפשרית. לכן,

קל היה להיעזר באורגניזם קטן יותר,

שמתאפיין בדומה לאדם, במערכת שלמה של

רקמות ממוינות (120 תאים ו99 נוירונים).

לרבות מערכת עצבים ומוח,

שמסוגל ללמוד ולקיים יחסים חברתיים.

הורביץ גילה שיש לתולעים שינויים מפתיעים במצב הרוח

הנגרמים בידי הסרוטונין – המוליך העצבי של האושר

(שאגב ידוע כי הפקתו מזורזת באמצעות

תרופות נוגדות דיכאון, כמו הפרוזק, ציפרלקס וכו').

והתשובה המיידית שעלתה על דעתם

של החוקרים הייתה – מציאת מזון תגרום לעלייה בסרוטונין,

אך הם ראו שכאשר התולעת מוצאת מזון,

היא מאטה את התקדמותה ומוצצת ביתר שאת,

וזה לא מעלה את רמות הסרוטונין.

הורביץ גילה שהתולעת נרגעת רק כאשר היא "יודעת",

שהמזון מצוי בשפע,

ושאין מי שמאיים לאכול אותו,

רק אז מתחילות רמות הסרוטונין לעלות.

ערכי הסרוטונין הגבוהים ביותר נמצאו

כאשר לבסוף התולעת הרגישה בטוחה במזונה

ובטריטוריה שלה, ואז קרה דבר מדהים –

התולעת החלה להטיל ביצים, וברגע הזה נצפו רמות

הסרוטונין הגבוהות ביותר.

מה אנו יכולים ללמוד מזה?

ברגע שהתולעת החלה לעשות פעולה שבה היא

"יוצרת" משהו שמקיים את עתידה (הטילה ביצים) –

פרויקט שהיא מרגישה שהיא יכולה להשפיע על עליו

ולהשאיר אותו אחריה, רק אז נמצאו רמות סרוטונין גבוהות ביותר.

ואיך זה קשור לאושר של הילד שלך?

אחת הכתבות המרגשות שראינו בשנה האחרונה,

הייתה מתוך התוכנית של אושרת קוטלר,

על ילד בשם רועי גינת.

מדובר על ילד שבגיל שנה התגלה גידול סרטני במוחו,

הרופאים נתנו לו סיכוי של 2% לחיות,

רועי ניצל, אך נישאר עיוור, אוטיסט ומשותק.

ומאותו הרגע שההורים מקבלים את הבשורה,

הם יוצאים למלחמה מסורה ברועי.

אחד החלקים המעניינים שאפשר לראות בסרטון

זה את נקודת המבט של ההורים של רועי לחץ כאן לצפייה  

הם אמרו – "קיבלנו את רועי במתנה",

והם לא רק אמרו את זה,

הם גם באמת האמינו בזה שקיבלו את רועי במתנה.

להורים האלה היה מאוד קל לשקוע עמוק בדיכאון,

ולהגיד מה רע גורלם, ואין לנו ספק שהיו

להם גם רגעים של עצב או תסכול.

בנוסף ההורים הללו יכלו לתת הגדרה לבעיה

של הילד שלהם, ולהתייחס אליו כמו

לילד עם צרכים מיוחדים, אך הם בחרו

לאהוב את ילדם ללא תנאי ולתת לו לתפוס מקום

בבית בדיוק כמו כולם.

וזו רק ההתחלה.

חלק עוד יותר מעניין בסיפור,

היה לראות את רועי – ילד מאושר ושמח,

למרות המתנות שקיבל, וזה בכלל לא מובן מאליו.

כאשר סקרנו את מה שקרה בסרטון הזה,

וחשבנו לעצמנו איך הילד הזה כל כך מאושר,

הקבלנו את מה שרועי קיבל מהוריו,

לתולעת מהניסוי של הורביץ, זוכרים?

(מה גרם לה להיות מאושרת)

ההורים של רועי הפגישו אותו עם אורגן צעצוע (עוד בגיל שנתיים),

ומהגילוי הזה הכל התחיל.

הוריו של רועי זיהו את הפוטנציאל של בנם

ביכולת לנגן ללא תווים ולזכור

צלילים ששמע ולחזור עליהם באופן פנומנאלי.

בנוסף רועי יכול לקחת כל קטע מוזיקלי ששמע ולנגן אותו,

וברגע שההורים גילו זאת,

גם רועי הפנים ולמד שיש לו

משהו בעולם שהוא יכול להשפיע עליו

ויכול ליצור ממנו למרות "המגבלות"

שהוא חי  איתם, ואין ספק שזה

אחד מהפרמטרים שהפכו את רועי לילד מאושר ושמח.

תוסיפו לכך גם כמובן את ההורים

המקסימים שבכל רגע ביום,

נותנים לרועי להרגיש בדיוק כמו כולם.

באופן יוצא דופן ההורים של רועי

התמקדו בפוטנציאל שלו ולא בבעיה!

אז הנה המסקנות מנקודת המבט שלנו:

1. התמקדו בפוטנציאל של הילד שלכם

ותסייעו לו לגלות במה הוא טוב,

ומה מכניס לו עוצמה לחיים.

2. תנו לפוטנציאל של הילד שלכם מקום –

בבית שלכם, בחיים שלכם ושלו והפכו אותו למוחשי –

כדי שילדכם יוכל להרגיש שהוא באמת משפיע.

3. לעיתים אנו נוטים להתמקד בבעיה של הילד,

מה שעלול לרוב להסיט את תשומת הלב שלנו

מלגלות את הפוטנציאל שלו. התמקדו בפוטנציאל!

4. ברגע שילד מרגיש שהוא משפיע

או שהוא עושה פעולה בדרך להשפיע על משהו בחיים שלו,

או בחיים של אחרים, אין לנו ספק שהוא

יחוש באופן ישיר תחושת אושר ושמחה.

נ.ב.

חשוב לראות שהחיים הם לא רצף של תחושת אושר ושמחה,

לא אצל מבוגרים וגם לא אצל ילדים,

אנחנו מרגישים תחושת אושר ושמחה –

כאשר אנו עושים פעולה בדרך להשיג משהו

שחשוב לנו לקבל בחיים או לתת לילדים שלנו.

אז איזו פעולה אתם בוחרים לעשות היום בדרך להשיג משהו שחשוב לכם בחיים?

סופ"ש נפלא שמח ומאושר

באהבה,

שירי ואייל

מה יכול לפתור מרבית מהקשיים הרגשיים שילדים חווים

24.7.16

נראה כי בעידן המוטרף שבו אנו חיים

כמות הגירויים בסביבה שבה אנו חיים

הולכת וגדלה משנה לשנה,

ונראה כי ככל שכמות הגירויים גדלה, רמת

הקשב שלנו יורדת וקל מאוד

להסיח את דעתנו.

הורים היום נעים במהירות בין הורות לקריירה.

מתמודדים עם ריבוי משימות במהלך היום

וסביבה 'מציפה' ולעיתים גם תחרותית,

ועל הרקע הזה,

נוכחות הפכה בימינו למצרך יקר וחשוב

עבור ילדינו ועבורנו.

איך נוכחות משפיעה על ההתפתחות הרגשית של הילד?

מהי נוכחות עבורכם?

ואיך אפשר ליישם אותה בהורות שלכם?

ההגדרה המילונית של המילה נוכחות היא –

הימצאות במקום, עד להתרחשות, היה, שהה.

וכשאנחנו מדברים על נוכחות

אין הכוונה לכמות השעות שאתם מבלים עם הילדים

ביום, אלא לנוכחות הרגשית, ולאנרגיה

שהם מקבלים מנוכחותכם.

וכשאתם עסוקים, טרודים, חרדים, לחוצים,

ובעקבות זאת,

ממהרים לתת פתרונות, תשובות והצעות,

ממהרים 'לסדר' את השטח עבור ילדכם,

לעיתים קרובות,

זה יכול להפריע לכם להיות באמת נוכחים

בחיים של הילד/ה שלכם ואת זה

ילדים מרגישים.

אנחנו יכולים לומר לכם,

כאשר אנו רואים הורים שמצאו בתוכם

את המקום בו הם יכולים להיות נוכחים בחיי הילד/ה,

במרבית המקרים, ראינו אצל הילד/ה שיפור דרמטי בתחומי הקושי

שההורים ציינו.

אז איך אפשר לראות את המקום הזה,

וליישם אותו בחיים ובהורות שלכם?

בהורות, לעיתים קרובות ובאופן טבעי

אנו שומעים משהו מהילד שלנו (בדר"כ תרחיש/סיפור שבא איתו הביתה),

ומיד אנו אוספים את התמונות מתוך הסיפור,

ויוצרים לנו בראש סרט אימה או דרמה (תחליטו אתם 🙂

שאסוף מתוך הפחדים שלנו כהורים.

מה הילד שלנו עבר, איך הרגיש או חווה בסיטואציה שסיפר.

ובמרבית המקרים,

תוך שניות ספורות,

נוצר בנו הרצון העז להגיב לסיפור,

ובדר"כ התגובה האוטומטית שלנו היא

לפתור עבור ילדנו, להציע פתרונות, לייעץ עצות,

לתת תשובות לשאלות,

לשאול למה, איך ומדוע זה קרה.

בכדי שבפעם הבאה זה יגמר אולי טוב יותר.

כמובן שהמטרה שלנו לסייע לילד/ה וללמד אותו

מה הוא יכול לעשות אחרת או איך לא

להגיע למצב הזה שוב.

אך לעיתים קרובות אנחנו מפספסים משהו.

הנה דוגמה –

כאשר הילד/ה בא ומספר לכם

שמציקים לו בגן או בבית הספר,

שהחברים לא שיחקו איתו היום

כי לא בחרו בו למשחק,

שהוא רב עם ילד או שניים

וכל היום שלו היה עצוב ומאכזב,

שהוא החל לשחק עם קבוצת החברים ופתאום משהו לא הלך

לו כמו שרצה והוא יצא מהמשחק ועוד…

חשוב לבדוק מה אתם מרגישים כאשר הילד שלכם

מגיע אליכם ומספר לכם על סיטואציות דומות –

קשות, מכעיסות, מעציבות שעבר היום בגן או בבית הספר.

לאחר שתבדקו מה התחושות שעולות לכם,

מהמצב שאליו נקלע ילדכם

בידקו מה חשוב לכם ללמד אותו,

ולפני שאתם פונים ללמד אותו מה שחשוב לכם,

תראו האם אתם יכולים

להיות נוכחים למצב שהילד/ה שלכם העלה –

וזאת לפני שאתם מציעים פתרונות, הצעות ייעול,

ומנסים לסדר את הדברים כך שאולי בפעם הבא זה לא יקרה,

וילדכם לא יצטרך להתמודד עם אותו אתגר.

עצרו לרגע ופשוט תהיו נוכחים,

תהיו קרובים ומחוברים.

אמרו לו/ה כמה זה נראה קשה מה שהוא/י סיפר לכם,

כמה מכעיס ומעציב זה יכול להיות שלא

מקבלים אותו/ה, שמציקים לו/ה, שלא הולך לו/ה משהו בתוך משחק.

בדקו אם אתם יכולים להיות קרובים לכאב שלו,

ולהיות בנוכחות שתיצור קרבה וחיבור.

תתעכבו לרגע (אם זה חשוב לכם),

ושימו בצד את מה שאתם מאוד רוצים להגיד,

תהיו נוכחים אל מול הכאב שהילד/ה שלכם מביא/ה איתו/ה

ומעלה לאוויר העולם.

ברגע שתעשו זאת,

תוכלו לגלות שהנוכחות שלכם יצרה קרבה לילד/ה שלכם,

קרבה לכאב שלו/ה וקבלה בלי שום שיפוט וביקורת.

אלו יאפשרו לילדכם להרגיש מוגן/נת ובטוח/ה –

ולראות שיש מישהו שמבין את כאבו,

שיש מישהו שנמצא איתו ושם לב אליו ולכאב שלו,

ללא שיפוט וביקורת.

בידקו זאת –

לעיתים ילדים לא זקוקים לפתרונות ולהצעות שלנו,

לעיתים ילדים נפגעים מהביקורת והשיפוט,

לעיתים החוויה שהם חשו באותה סיטואציה

אינה דומה כלל לסרט שאנו ההורים יצרנו לעצמנו בראש,

לעיתים ילדים פשוט מחפשים מישהו

שיהיה קרוב אליהם ולכאב שלהם,

ולעיתים זה יכול פשוט להספיק!

נוכחות יכולה לתת תחושה נעימה ומקרבת,

תחושה שבעתיד יכולה לבנות אצלכם תנאים לשיתוף

וקרבה עמוקים בינכם לבין הילד/ה.

ובכל רגע שילדכם ירגיש מאוים, עצוב או מדוכא

הוא ידע שיש מישהו קרוב אליו,

שתמיד נוכח בחייו

וזה אתם!

שיהיה קיץ נפלא,

שירי ואייל

פעילויות קרובות:

1. תוכנית ליווי – לשיפור וחיזוק כישורים חברתיים לילדים בגילאי 5-7

נשאר מקום אחד.

לחצו כאן לפרטים על התוכנית

איך תבדקו אם הילד שלכם פועל עם ביטחון עצמי ומוטיבציה?

29.6.16

בשבוע האחרון שוחחתי עם עשרות הורים שהתעניינו בתוכנית "חופש בתנועה".

בשיחות עם ההורים זיהיתי כמה דברים מעניינים שחזרו על עצמם,

והייתי רוצה לשתף אתכם.

המידע שאני אשתף בו הוא מידע שאני מעביר להורים בעבודה המשותפת שלי איתם,

וחשוב לי להעביר אותו גם לכם משתי סיבות:

ראשית, משום שאני רואה שכאשר מדייקים בנושא, נקודת המבט יכולה להשתנות,

ושנית, כדי לתת לכם כלי פשוט שיאפשר לכם לעשות פעולה ולחזק את הילד/ה שלכם.

אחת השאלות ששאלתי את ההורים שהתעניינו בתוכנית היתה –  

מה אתם מצפים לקבל בתוכנית?

ואלו התשובות שחזרו על עצמן:

    1. שלילד יהיה יותר ביטחון עצמי
  1. שלילד תהיה יותר מוטיבציה לעשות דברים בעיקר שיעורי בית

ודברים שהוא פחות אוהב

    1. שהילד יהיה פחות ביישן
  1. שיפסיק להציק לילדים – מציקן

אז בתור התחלה חשוב לי לשאול אתכם –

אם הייתי אומר לכם שהילד שלכם חסר ביטחון,

אין לו מוטיבציה לעשות כלום, הוא לא מרגיש בטוח בעצמו,

האם הייתם יודעים מה לעשות עם המידע הזה?

כאשר אתם מספרים לעצמכם שהילד שלכם חסר ביטחון ואין לו מוטיבציה,

אתם יוצרים הגדרה או מודל בראש, שבמרבית המקרים

לא ניתן לעשות איתו פעולה מדויקת שיכולה לחזק את הילד.

מניסיוני, מאוד קשה עד בלתי אפשרי לבדוק דרך המודלים או ההגדרות הללו

מה מפריע לילד שלכם, מה מגביל אותו, מה האתגר שהוא חווה היום.

אז מהי מוטיבציה?

ומהו ביטחון?

והאם זה משהו שאפשר להגדיר ?

והחשוב מכל, מה ניתן לעשות עם זה?

מנקודת המבט שלי, ההגדרות כאן אינן רלוונטיות ותיכף תבינו למה.

אני עובד עם ילדים יותר מ-10 שנים.

ואני רואה את הדברים מפרספקטיבה אחרת לגמרי.

לילדים יש מוטיבציה, לילדים יש ביטחון עצמי, ילדים הם לא ביישנים או מציקנים.

ועוד דבר, ילדים מסתובבים בעולם בתחושה בטוחה, אלא אם כן

יש משהו שמאיים על החיים, על תחושת הביטחון הבסיסית או על הבית שלהם.

הבעיה לא במוטיבציה או בביטחון העצמי.

פעמים רבות יש משהו שמפריע או חוסם את היכולת של הילד

לפעול באופן כזה או אחר.

ואנחנו המבוגרים נקראים לבדוק מה הצורך של הילד שלכם,

מה חסר לו בחיים, ומה הפעולה שמאתגרת אותו היום.

ילד שמתקשה לעשות שיעורי בית, הבעיה היא לא במוטיבציה שלו.

לעתים קרובות יש משהו שגורם לילד להרגיש מסוגלות נמוכה

וברגע שתזהו מה הפעולה שגורמת לו להרגיש כך,

ומה הצורך שעולה מתוך הפעולה,

תוכלו באופן חד משמעי לסייע לו ולחזק אותו.

כאשר אתם אומרים לעצמכם שהילד שלכם חסר מוטיבציה או ביטחון עצמי,

מעבר לכך שההסתכלות הזאת לרוב לא מאפשרת לכם

לבדוק מה אתם רוצים ללמד את הילד ואיך מהנקודה הזו ניתן לחזק אותו,

פעמים רבות שלא באופן מודע,

הילד 'סופג' בצורה ישירה או עקיפה את השדר שלנו

ולומד להאמין שהוא לא מסוגל, לא סומכים עליו או שהוא חלש.

הנה דוגמה שבעיני אפשר ללמוד ממנה המון –  

פנתה אלי שהייתה מאוד מוטרדת מכך שהילד שלה חסר ביטחון,

והיא רוצה לחזק אותו.

כששאלתי אותה איפה היא רואה שהילד חסר ביטחון,

היא אמרה שהבחינה שכאשר ילדים אחרים מעליבים

אותו או פוגעים בו במהלך משחק,

הילד שלה מיד עוזב את המשחק וניגש לשבת בצד –

לדבריה הילד שלה לא מחזיר להם או מנסה להתמודד

ומיד יוצא מהמשחק ומוותר.

שאלתי אותה מה הילדים אומרים לו שמעליב אותו או פוגע בו.

האם השיבה, שכאשר הוא רוצה לבקש מהם לשחק במשהו אחר,

או שהוא רוצה שישחקו אתו במשחק אחר שהוא אוהב –

הוא לא מדבר איתם, אלא ניגש במהלך המשחק של החברים לקחת משחק

שהוא בוחר ומניח או מכניס את המשחק שלו,  על המשחק שלהם או לידם

וכאשר הילדים לא משתפים איתו פעולה, הוא כועס ואומר שמעליבים אותו.

שאלתי האם זה קורה בכל פעם שהוא משחק עם הילדים.

האם השיבה, שזה קורה לעיתים קרובות, אך לא בכל פעם,

והוסיפה שזה קורה בעיקר כשהילד שלה לא מעוניין לשחק במשחקים מסוימים.

שאלתי אותה מתי זה קורה שהוא רוצה לגשת למשחקים שהוא אוהב,

או מתי זה קורה שהוא ניגש להציע משחק שהוא אוהב (אותה שאלה שינוי קטן)

ובאלו משחקים זה קורה לו.

האם השיבה שזה קורה בעיקר כשהוא לא מצליח משהו במשחק,

לעיתים כשהוא מפסיד במשחק, ובעיקר במשחקי כדור.

לאחר שזיהינו את האתגר של הילד, ועברנו על הנקודות שהאם תיארה,

שאלתי אותה מה חשוב לה ללמד כאשר הילד שלה נתקל במצבים הללו

תשובתה היתה, שהיא הייתה רוצה ללמד אותו

להתמודד עם דברים שקורים לו ושהוא מרגיש איתם כישלון או הפסד.

נהדר, השבתי! זה מדויק – ואת זה אפשר ללמד.

נקודות שאפשר ללמוד מהסיפור של אותה האם:

    1. כאשר הילד רוצה להציע משחק לחברים – הוא לא מוצא את הדרך לעשות זאת באופן יעיל
  1. כאשר החברים לא משתפים איתו פעולה (לעיתים בצדק) – הוא כועס ומרגיש שהעליבו אותו

או פגעו בו

בתגובה לכך – הפתרון הלוגי והפיזי שהילד מצא:

    1. הילד פונה למשחקים שהוא אוהב, כאשר הוא מרגיש שהוא נכשל או הפסיד במשהו
  1. הילד בוחר לוותר ולגשת לצד, מסיבה פשוטה – כרגע הוא לא מכיר דרכים אחרות להתמודדות

ואיך כל זה קשור לביטחון עצמי?

אתם תחליטו.

וזו היתה רק דוגמה אחת מיני רבות.

אז קודם כל, אני מאוד ממליץ לפני שאתם נותנים שם תואר

לאתגר שהילד שלכם חווה, גלו מה הפעולה שמאתגרת אותו,

ומה אתם רוצים ללמד אותו לגבי האתגר שאתו הוא מתמודד כרגע בחיים.

נכון, לא תמיד זה קל למצוא את האתגר, או את הפעולה שבה הילד חווה קושי,

אך כאשר אנו מתארים את ילדינו כחסרי ביטחון, חסרי מוטיבציה, מציקנים או ביישנים,

אנו יוצרים לעצמנו כהורים מודל או הגדרה שמובילים את החיים שלנו,

בעיקר בהורות, ולעיתים קרובות אנו נשארים חסרי אונים ואנרגיה

לאור העובדה שלא הצלחנו ללמד את הילד משהו שחשוב בחיים,

ולפעמים אף מגיעים לתחושת ייאוש כשאיננו רואים כלל איך ניתן לעשות

זאת.

הורים יקרים, יש לכם ילדים מלאי ביטחון.

עזרו להם לגלות מה האתגר שהם חווים היום בחיים

והגדירו לעצמכם מה הערך שאתם רוצים ללמד אותם.

לכם זה  ייראה אחרת, לילדים זה ירגיש שאתם סומכים עליהם,

ומאמינים בהם, וליקום  – בתדר ובאנרגיה זה יישמע נהדר,

ראו בעצמכם:

במקום חוסר ביטחון עצמי – יכולת להתמודד עם חוויה מתסכלת או כישלון

במקום חוסר מוטיבציה – אחריות לבחור בפעולה שאת התוצאה שלה אני יודע מראש,

ואני יכול תמיד לבחור.

במקום ביישנות – הבעה של תחושה או רגש במשחק

במקום מציקן – יכולת להציע משחק במילים ובאופן יעיל, לפתור בעיה באופן מילולי,

לבקש תשומת לב בדרך מקרבת ואמפתית.

המשך שבוע נפלא,

אייל

פעילויות קרובות:

1. תוכנית ליווי – לשיפור וחיזוק כישורים חברתיים לילדים בגילאי 5-7 נשאר מקום אחד בתוכנית.

לחצו כאן לפרטים על התוכנית

2. תוכנית קיץ – "חופש בתנועה"

ההרשמה תסגר מחר – יום חמישי.

כל הפרטים על תוכנית הקיץ בלחיצה כאן

מתחיל ב-.5.7.16 ומסתיים ב-23.8.16

בקישור המצורף תוכלו  לקרוא מעט יותר על התוכנית

וליצור קשר דרך הטופס שצרפתי.

אני אחזור אליכם ונבדוק יחד

האם התוכנית יכולה לחזק את הילד שלכם

לפרטים ובדיקת התאמה לקבוצה ליחצו כאן

איך הפחד שלך קשור לילד שלך?

25.5.16

מה הפחד הכי גדול שלכם?

לכל אחד מאיתנו כבני אדם יש פחד,

וגם כהורים יש לנו לא מעט פחדים,

ורובם קשורים באופן כזה או אחר לילדים שלנו –

שלא יהיו דחויים, שיגידו מה מפריע להם,

שלא ימנעו ממשחק שהם רוצים,

שיוכלו להביע את עצמם בכל מצב,

שיתפסו מקום – שיראו וישמעו אותם ועוד…

שמנו לב שאחד הפחדים הגדולים של הורים לילדים –

שהילד שלהם יחווה את אותן החוויות שההורה חווה בעבר כילד.

ויש לא מעט דוגמאות לכך…

כאשר אנו פועלים בהורות בחשש שהילד שלנו יחווה

את אותם החוויות שאנו חווינו כילדים,

זה באופן ישיר גורם לנו לפעול על אוטומט,

ובמרבית המקרים, כאשר אנו בודקים

עם הילד מה הוא הרגיש באותה סיטואציה,

או איך הוא חווה את המצב אליו הוא נקלע,

אנו רואים לעיתים קרובות, שהקשר בין הפרשנות

שלנו לסיטואציה שהתרחשה עם הילד,

לבין החוויה האמתית שהילד חווה – רופפת עד כלל לא דומה.

(עוד רגע נסביר לכם איך תוכלו לבדוק זאת)

כאשר אנו ניגשים לתווך לילד שלנו ממקום של אוטומט,

בלי לבדוק איך הוא הרגיש ומה הוא חווה –

כעס, פחד, התרגשות, דחייה ועוד…

אנו ברוב המקרים מלמדים את הילד 'להכיר' את הפחדים שלנו (ההורים),

ולעיתים הילד מאמץ את הפחד שלנו,

ופתאום החשש הכי גדול שלנו (שהילד לא יחווה

את מה שאנו חווינו כילדים) מתממש!

ראשית, חשוב לומר כאן שאנו מאוד ממליצים לכם

להפריד בין הפחדים שלכם, לבין החוויות

של הילדים שלכם.

רוב הילדים נולדים ללא פחדים,

הם למדים את העולם בעיקר על בסיס החוויות

שנטמעים במוחם.

הנה דוגמה נהדרת של אימא שסיפרה לנו על הפחד שלה.

באחת מהדרכות ההורים,

אמרה לנו האם בחשש גדול שהיא מרגישה

שהילד שלה דחוי חברתית ומחוץ לקבוצה.

שאלנו אותה איך היא הגיעה לזה,

היא אמרה שבבואה לגן לקחת את הילד,

היא הגיעה מוקדם מהרגיל וראתה את בנה

יושב במעגל עם חברים שמשחקים,

אך הוא לא היה יחד עם החברים במעגל,

אלא, היא ראתה שהוא מעט יותר מאחור, לדבריה –

מחוץ למעגל.

שאלנו אותה מתי זה קרה וכמה פעמים היא ראתה

שהוא מחוץ למעגל.

האם השיבה שהיא ראתה זאת פעם אחת,

וזה קרה כאשר היא הגיעה לגן.

אמרנו לה שהיא יכולה לברר מה הוא הרגיש –

ולשאול אותו – "שמתי לב שהגעתי לגן שישבת

עם החברים שלך, וראיתי שבחרת לשבת מחוץ למעגל.

מה קרה שבחרת לשבת דווקא שם?"

כאשר היא בדקה זאת עם בנה,

היא אמרה לנו שהוא שיתף אותה שבאותו

משחק שהם שיחקו, ישב לידו ילד שנגע בו

כל הזמן וזה לא היה לו נעים.

וזו רק דוגמה אחת..

על כן,

אחד האתגרים שלנו כהורים לפחות ממה שהורים

מספרים לנו – הוא לחזק את הילד,

ובאותו הזמן גם להגן עליו.

אנו רוצים להציע לכם נקודת מבט מעט שונה:

במקום לתת פרשנות שלכם לחוויה שראיתם,

או למשהו שהילד שיתף אתכם בו,

אנו ממליצים לכם לבדוק ולברר יחד איתו –

מה הוא הרגיש, או חווה.

ולפני שאתם מציעים לו פתרונות,

גלו יחד איתו איך הוא יכול לפתור את המצב אליו נקלע,

מה היה יכול לעשות באותה סיטואציה,

מה חשוב לו להגיד, לדעת, לראות, לשמוע או להרגיש –

האם היה לו נעים, האם כעס, שמח וכו'..

תנו לילד שלכם לחשוב.

אם הוא לא מצליח,

כוונו אותו בשאלות, ותנו לו לגלות בעצמו מה הוא חווה.

לעיתים קרובות אתם תופתעו לגלות דברים

שכלל לא חשבתם עליהם,

ויחד עם זאת, זו הזדמנות נהדרת עבורכם,

לספר לילד שלכם את החוויות האותנטיות והמקוריות

שלו, ולתת לו להכניס לתוך החוויה שלו,

את האמונות, המחשבות והפרשנויות שלו –

ממקום של בחירה.

כך, הוא יהיה מחובר יותר לעצמו,

ולצרכים האותנטיים והמקוריים שלו,

ופחות מונע מהפחדים סביבו.

זו גם הזדמנות נהדרת,

לתת לילד שלכם להרגיש תחושת מסוגלות גבוהה,

ולהצליח להתמודד עם מה שקורה בחיים שלו,

כי בסופו של יום לא תמיד תהיו שם לידו.

בהצלחה,

שירי ואייל

——————————————–

פעילויות קרובות:

ב 16.6.16 נפתחות 2 קבוצות חדשות לשיפור כישורים

חברתיים של ילדים בגילאי 5-7.

לפרטים לחצו כאן

מתי הילד שלך לומד עצמאות?

11.5.16

באחת מהדרכות ההורים שעשינו בתקופה האחרונה,

עלינו על נקודת מפתח בשיחה עם זוג הורים מקסימים

שישבו מולנו. זיהינו שהפעולות שהם עושים,

באופן ברור – לא בהלימה לערך שהם רוצים ללמד

את הילד שלהם.

ניתן דוגמה לפעולה שהיא לא בהלימה לערך

שאני רוצה ללמד את הילד שלי:

החלטנו (כהורים) שחשוב לנו לקדם את התזונה הבריאה בבית,

ולאכול אוכל בריא יותר.

אך בכל פעם כשאנו בדרך לגן או לבית הספר,

אנו עוצרים במאפיה וקונים קרואסון שוקולד.

דוגמה נוספת – אנו רוצים מאוד ללמד את הילד

שלנו את הערך – עצמאות,

ואנו יודעים שהוא יכול ויודע להתלבש בבוקר לבד,

אך כמעט בכל בוקר,

אנו ממהרים לעבודה, לפגישה, לישיבה,

וכאשר אנו רואים שהילד עוד לא בכוון לבישת הבגדים,

אנו מיד נחלצים לעזרתו ומלבישים אותו בעצמנו..

ועוד דוגמה – אנו מעוניינים ללמד את הילד

שלנו ערך נוסף – אחריות,

אך מעולם לא ישבנו ושוחחנו איתו על מנת

שיבין מה תחומי האחריות בבית,

ובמידה והוא בוחר לא למלא את האחריות שלו,

יש תוצאה לפעולה שלו… (מהי?)

לאחר שזיהינו שהפעולות לא בהלימה לערך שההורים רוצים להשיג,

אמרנו להורים שאנחנו רוצים לעשות איתם

תסריט.

ההורים הסכימו,

ביקשנו מהם לדמיין שעכשיו

הילד שלהם בן 18,

מה הם היו רוצים שהוא יקח מהם וידע?

ומה חשוב להם שילמד להמשך מסע החיים שלו?

ההורים מעט הופתעו ולא היו מוכנים לתסריט

מהסוג הזה,

לקח להם כמה דקות לחשוב,

ולאחר מכן הם החלו לספר על איך

הם רואים את הילד שלהם בגיל 18,

ומה חשוב להם ללמד אותו שיצא להמשך הדרך.

אחד הדברים שהם מאוד רצו לחזק אצל הילד שלהם,

היה ערך – העצמאות.

שמחנו מאוד למשמע ערך רב החשיבות  – עצמאות,

אך ראינו מדבריהם, שהפעולות לא בהלימה

לערך שהם רוצים לקדם – עצמאות.

החלטנו לעצור לרגע,

ושאלנו את ההורים מה הניע אותם לעשות את הפעולה של להלביש

את הילד בבוקר?

ההורים ענו שהם לא רצו לאחר לעבודה,

וראינו יחד איתם שהמניע החזק שגרם להם להלביש את

ילדם  – היה להגיע בזמן לעבודה.

לאחר מכן שאלנו אותם מה חשוב להם יותר –

ללמד את הילד שלהם עצמאות או להגיע בזמן לעבודה?

והם ענו – גם ללמד עצמאות וגם להגיע בזמן לעבודה.

כאן זיהינו את הפער – הפער בין מה שאני רוצה שיקרה

בחיים של הילד שלי לבין מה שאני מוכן לעשות בפועל.

אם אני בוחר ללמד עצמאות וזה חשוב לי (ויש לי מניע חזק),

אני יכול לעיתים לבחור לאחר לעבודה (בתאום כמובן), לפגישה,

לישיבה, וללמד עצמאות.

או שאני יכול להחליט שחשוב לי להגיע בזמן לעבודה –

אבל אז אני לא שם את הערך עצמאות כמשהו שאני רוצה ללמד,

כיוון שחשוב לי להגיע בזמן לעבודה.

אני  פועל באופן קוהרנטי למה שחשוב לי

ויודע מראש שכאן אני לא מלמד כלום.

וזה בסדר – זה שלם עבורי.

עצמאות הוא ערך סופר חשוב,

אך אם אנחנו רוצים ללמד עצמאות,

או כל ערך אחר – צריך שיהיה לנו מניע חזק, כדי שנוכל לעשות זאת.

אתם יכולים קודם לחשוב על מה אתם

לא מוכנים לוותר בחיים שלכם,

ורק לאחר מכן

שאתם שלמים ומלאים עם המקום שלכם,

חישבו מה אתם רוצים ללמד את הילד שלכם.

ומה אתם מוכנים לעשות בפועל בכדי שמה שאתם רוצים שיקרה יתממש.

אם קניתי לילד ממתק, ולאחר מכן

כעסתי על עצמי כי חשוב לי

שהילדים יהיו בריאים.

לחשוב מה הניע אותי לקנות את הממתק

(הבכי של הילד, הרצון שלי להיות הורה טוב,

חוסר הרצון שלי להכנס לקונפליקט עם הילד וכו'…

ולאחר שזיהיתי את המניע – להחליט מה חשוב לי:

הערך או הצורך הפנימי שלי,

ולבחור בפעולה שתהיה קוהרנטית ושלמה לי עם עצמי.

אז רגע לפני שמגיע יום העצמאות,

רגע לפני שהלב שלנו עובר 'טרנספורמציה'

בלתי נשלטת של רגשות ותחושות,

רגע קט לפני שאנו מסכמים שנת חיים נוספת במדינתנו.

מה אתם מרגישים ביום הזה כאשר אתם

מסתכלים על הילד שלכם?

מה הייתם רוצים שהילד שלכם יקח מכם כאשר יגיע לגיל 18?

מה הייתם רוצים ללמד אותו?

מה חשוב לכם? ומה אתם מוכנים לעשות בפועל

על מנת שילמד את הערכים שאתם מבקשים עבורו –

כי זו האחריות שלנו ההורים.

חג עצמאות שמח,

שלכם שירי ואייל

איך תגלו אם הילד שלכם עומד על שלו?

20.4.16

בתקופה האחרונה פונים אלינו הורים רבים

המתארים מצבים שבהם הילד שלהם מתקשה

לעמוד על שלו בקבוצה, מתקשה להגיד מה חשוב לו,

להביע את עצמו, את רצונותיו וצרכיו,

ולפעול ממקום בטוח יותר בקבוצה.

זו אחת הסיבות שאנו רוצים היום לתת לכם

הסבר רחב על למה זה קורה –

מדוע ילדים היום מתקשים לעמוד על שלהם,

מה מונע מהם לעשות זאת ולהביע את עצמם

בקבוצה או בחברה. מה מונע מהם להגיד מה

חשוב להם ולבחור מה הם רוצים או אוהבים

ממקום פנימי ומתוך בחירה, ואיך כל זה

בכלל קשור לביטחון עצמי אם בכלל?

נתחיל בתיאור מקרה קצר –

לפני כמה שבועות באחד מהתהליכים שלנו

ביקשנו מילדה מקסימה לבחור חמש טבעות

בצבעים שונים.

הילדה ניגשה לאימא שלה,

שהייתה בתוך החדר ופנתה אליה בשאלה

"אימא איזה צבעים את אוהבת" ?

רגע לפני שהאימא ענתה פנינו לילדה ושאלנו אותה –

אילו צבעים את אוהבת?

והילדה ענתה – את כל הצבעים בעולם.

ואז חזרנו ושאלנו אותה אז אילו 5 צבעים את בוחרת?

הילדה חזרה ואמרה שהיא לא יודעת.

שאלנו את הילדה אילו צבעים חשוב לה לבחור?

מה מזכירים לה הצבעים?

הילדה התבלבלה ולא מצאה תשובה,

לא בגלל שהיא לא מכירה את הצבעים,

או שהיא לא ראתה אותם מעולם. היא פשוט לא הייתה

מחוברת למה חשוב לה ולאילו צבעים היא

יותר מתחברת, מה הצבעים מזכירים לה

ואיפה היא מוצאת חיבור אליהם.

איך התיאור הזה קשור אליכם ההורים?

ואיך הוא קשור לשאלה האם הילד שלכם עומד על שלו?

אנחנו רואים היום בשטח יותר ויותר ילדים שפחות מחוברים –

לצרכים, לרגשות, לרצונות, למה חשוב להם…

זה קורה מכמה סיבות. נפרט שתיים מהן:

האחת היא העובדה שילדים היום פחות מבעבר –

מעסיקים את עצמם לבד, משתעממים לבד,

פנויים למשחק עצמאי או סתם לטעייה….

(ומיד נראה איך זה מתקשר לדברים…)

ובנוסף אנחנו ההורים, דואגים שלילדים לא יהיה רגע דל.

אנו מחפשים כל הזמן להעסיק אותם,

לעיתים גם לשעשע אותם. ילדים היום קופצים מגירוי חיצוני

אחד לאחר בקצב מהירות האור, דבר אשר מצמצם

עבורם את האפשרות לפגוש את עצמם,

להשתעמם ולהיות לבד עם עצמם.

תוסיפו את הנתון שהילדים היום מאוד עסוקים (וגם אנחנו ההורים),

ואין זמן לעצור לרגע ולשאול את עצמנו,

וגם את הילדים את השאלות החשובות בחיים.

ובהמשך לפסקה הקודמת,

הסיבה השנייה,

אנו כהורים הפסקנו לשאול את הילדים שלנו

שאלות פשוטות, אך חשובות.

ניקח את דוגמת הילדה שלא ידעה אילו צבעים לבחור,

ונחבר את הדוגמה להסבר שלנו –

כפי שאמרנו קודם – הילדה הכירה את כל הצבעים,

אך לא ידעה אילו 5 צבעים לבחור ואחת הסיבות המרכזיות

לכך היא שאף אחד לא חיבר את הילדה ועזר לה

לגלות איזה צבעים היא אוהבת.

אם היו שואלים את הילדה ברגע שבחרה

צבע כלשהו את השאלות הבאות:

מה גרם לך לבחור דווקא את הצבע הזה?

מה את אוהבת בצבע הזה?

מה מזכיר לך הצבע הזה?

מה את מרגישה שאת בוחרת את הצבע הזה?

ובעצם מבררים איתה מדוע היא בחרה דווקא בצבע שבחרה,

ומתעכבים יחד איתה לקבל תשובה,

כאשר המטרה שלנו היא אחת ויחידה –

לחבר את הילדה לדברים שחשובים לה,

לחבר את הילדה לעצמי שלה. 

לגלות יחד עם הילד – מה הוא אוהב בחפץ,

מה גורם לו להרגיש טוב עם הצעצוע שבחר,

למה הוא יותר מתחבר לצבע/ למרקם,

מה מזכירה לו הצורה שהוא בנה,

הצבע שהוא בחר להתשמש ועוד…

(כמובן שניתן לשאול את השאלות הללו

בכל פעולה שהילד עושה),

ובאמצעות השאלות הללו לאפשר לילד להכיר,

ולגלות את העולם הפנימי שלו, את הצרכים,

הרצונות והאהבות שלו – ואת מה שחשוב לו בחיים.

ברגע שנשאל – ניצור חיבור.

ברגע  שנפתור או נבחר עבור הילד –

נצמצם את האפשרות שהילד יכיר מה הוא אוהב,

מה חשוב לו ולמה הוא מחובר.

איך שעמום יכול לסייע בעניין החיבור?

בואו לרגע, רק לרגע נחזור 30 שנה אחורה

(35 שנה לזקנים שביניינו :-)..

איך אנו כילדים למדנו מה חשוב לנו?

איך מצאנו מה אנחנו אוהבים?

איך גילנו במה אנחנו חזקים וטובים?

ברוב המקרים ההורים שלנו לא היו שם

להגיד לנו את הדברים, אנו גילנו זאת לבד.

התשובה היא פשוטה מאוד  –

אנחנו רוב הזמן גילינו את הדברים הללו

כי היה לנו הרבה זמן פנוי, לחקור, לשאול,

להסתקרן ולהשתעמם.

שיחקנו עם עצמנו לבד, היינו יותר עצמאיים,

ידענו להעסיק את עצמנו.

לא היה לנו מישהו שישעשע אותנו,

היינו אולי בחוג אחד או שניים לכל היותר,

לא היו לנו טבלטים לצפות בהם בזמן הנסיעה ברכב.

לא קיבלנו את הסלולרי של ההורים כשישבנו איתם

בבית קפה או בכל מקום בילוי אחר.. (עיסוק בגירויים חיצוניים)

הרגשנו, חשנו וראינו מה גורם לנו שימחה,

מה מכאיב לנו, מה מכעיס ומה מרגיז אותנו –

פגשנו יותר את עצמנו וזיהינו מה מתחולל

לנו בפנים עמוק ברגש.

היום זה לא קורה.

ילדים היום מפספסים את התחושה, את ההרגשה,

ילדים היום יותר ויותר מונעים מדברים חיצוניים

(בעיקר מסכים) ופחות מחוברים לפנימיות שלהם –

וזו הסיבה המרכזית לקשיים שהורים חווים היום.

וכאן אנו ההורים יכולים להכנס לתמונה.

על מנת לסייע לילד שלכם שידע לעמוד על שלו,

ואגב – גם ילד שיודע לעמוד על שלו –

האם הוא פועל ממקום שבו הוא מחובר לעצמו?

משאירים לכם לחשוב על התשובה…

התפקיד שלכם "כסוכני החיבור" –

הוא לחבר את הילד למה שחשוב לו.

בכדי שהוא יגיע לקבוצה של ילדים הוא ידע להגיד,

להביע, וגם לקבל את מה שהוא רוצה.

הוא יפעל ממקום בטוח יותר.

ילדים יודעים לעמוד על שלהם, כאשר ברור להם מה

הם אוהבים, רוצים, צריכים..

רוב הילדים היום זקוקים לנו המבוגרים

על מנת לחבר אותם ולכוונם

בדרך לגלות את מה שחשוב להם בחיים.

ולסיום –

אני לא אשכח את שעות הצהריים שלי כילד,

(פעם היה דבר כזה שעת צהריים)

אמא לא הרשתה לנו לרדת לשכונה –

האמת שגם לא היה אף אחד בין 14:00 ל-16:00.

עם אמא לא היה אפשר לשחק או לדבר –

היא ישנה צהריים (הייתה לה פריבליגיה כזו:-))

ולי היו שעתיים שלמות

ושקטות פשוט להעסיק את עצמי.

הייתי נכנס למחסן סוגר את הדלת ויוצר מכל הבא ליד,

הייתי מתקן צעצועים, בונה טיסנים (שלא עפו),

מפרק, בונה, מרכיב ופשוט עסוק ביצירה.

העיסוק הוא אמנם חיצוני, אך לעתיד הוא יצר

אצלי חיבור לעולם הפנימי שלי.

לצבעים שאני אוהב, לצעצועים שאני מוצא בהם עניין,

ליצירות שהיה חשוב לי לבנות ולהראות לעולם עוד…

מאחלים לכם חג פסח שמח,

תהנו מכל רגע ואל תשכחו

חופשה זה בדיוק הזמן שילדים יכולים להשתעמם,

לשחק לבד ולהעסיק את עצמם יותר,

לחקור ולשאול

וזה בדיוק הזמן שלכם ההורים,

לענות לילד בשאלות, ולאפשר לו

לגלות דרך השאלות שלכם,

מה חשוב לו בחיים ומה הוא אוהב.

נשמח לשמוע מכם  –

איך אתם יוצרים אצל הילדים שלכם

את החיבור ואת המפגש שלהם עם עצמם?

שלכם שירי ואייל

איך ליצור שינוי אצל הילד?

3.3.16

בחרנו היום לדבר על נושא שלא פשוט לרובנו להתמודד עימו –

שינוי

לרוב בני האדם חוששים משינוי ויוצרים שינוי בחיים

כאשר המציאות מחייבת (כשכבר לא ניתן לסבול את מקום העבודה,

כשמפטרים מהעבודה, כשמתפתחת מחלה, כשנפרדים מקשר ועוד..)

גם אנו כהורים, לעיתים קרובות יודעים שצריך לשנות משהו,

אך בתפיסה אנחנו עדיין לא מוכנים ולא מכוונים לעשות שינוי,

עד לרגע שנראה שהילד שלנו

מראה סימני מצוקה שכבר לא ניתן להתעלם מהם,

או כשהאווירה בבית כבר בלתי נסבלת,

כשהילד שלנו מתפרץ בכעס גדול שלא ניתן לעצור ועוד..

שינוי בדרך כזו לרוב יכול להוביל לצמיחה וגדילה,

אך במרבית המקרים הצמיחה מגיעה מתוך כאב ותסכול,

ולא ממקום של שמחה, בחירה, אהבה, שפע ובריאות.

כל הספרים שעוסקים בנושא של התפתחות אישית

מעבירים את אותו המסר באופן זה או אחר –

כדי שדברים באמת ישתנו, אנחנו הם אלו שצריכים קודם כל להשתנות!

"הייה השינוי שאתה רוצה לראות בעולם". (גנדי)

תהליך השינוי תמיד מתחיל בנו.

במרבית המקרים, נדמה לנו ששינוי תלוי במישהו אחר,

או במשהו אחר חיצוני לנו –

כשהוא או היא ישתנו, אז הדברים ישתנו.

כשהילד או הילדה ישתנו – כשהם יהיו יותר מנומסים,

יותר ממושמעים, כשהם יכבדו יותר, יקשיבו יותר אז האווירה בבית

תהיה טובה יותר..

כשהמחירים בארץ ישתנו, אז המצב שלי ישתפר..

כשהשכן יכבד ויתחשב קצת יותר אז יהיה נעים יותר לגור כאן..

ובעצם אנחנו ממשיכים לנוע במעגל קסמים כזה,

שלא רק שאינו מייצר שינוי, הוא גם מעביר את האחריות לסביבה,

ויוצר אצלנו לעיתים קרובות תחושת יאוש מהמצב,

ללא כל יכולת לשלוט בו ולהרגיש מסוגלים לשנות ולהשפיע.

אז איך פועלים ממקום של עוצמה ויוצרים שינוי?

אנחנו מזמינים אתכם ליצור בעצמכם את השינוי

שאתם רוצים לראות אצל הילדים שלכם, ואפשר להתחיל

לבחון את העיקרון הזה ממש בקטן

"כדי להזיז הר ממקומו, עליך להתחיל

עם האבנים הקטנות ביותר" (פתגם סיני).

ולחלק הפרקטי:

אנחנו רואים שוב ושוב הורים שמצליחים

לעשות שינוי קטן שלעיתים קרובות גורם לשינוי דרמטי בהתנהלות

של הילד בבית, במסגרת החינוכית, בתקשורת ובאווירה בבית.

והנה דוגמה –

השבוע היינו עדים ל-4 מקרים יוצאי דופן שהורים סיפרו

לנו שיצר שינוי דרמטי!

אחד ההורים שיצרו איתנו קשר השבוע

סיפרו בצניעות על כך שהילד שלהם

מתנהל באופן רגוע יותר בגן ובבית ושולט בכעסים שלו.

כמובן שהשאלה הבאה הייתה – מה עשיתם?

ההורים סיפרו שבשבוע שעבר הם ישבו עם הילד שלהם

באווירה רגועה ונעימה,

וסיפרו לו באילו מקרים הם רואים שהוא כועס או מתעצבן,

והם גם ציינו בפניו מה הוא מרגיש כאשר הוא כועס – ממש לפרטי פרטים.

ובנוסף, חיזקו אותו ואמרו לו כמה המצבים הללו שהוא חווה

באמת מכעיסים ומעציבים.

לאחר מכן ההורים שאלו את הילד מה יכול לסייע לו להירגע ברגע

שהוא מרגיש שהכעס עומד להגיע או לפרוץ,

והילד ענה שהוא רוצה שיהיה לו דף כדי שיוכל לצייר.

והיתר היסטוריה!

ההורים האלה בעצם יצרו שינוי דרך 2 פעולות קריטיות שהם עשו:

1) הם השמיעו לילד (במילים) מתי קורה שהוא כועס, ומה מכניס לחיים שלו

כעס ועצב (=שיקוף והעלאה למודעות).

2) הם יצרו חיבור ישיר לחוויה של הכעס של ילדם והביעו אמפתיה.

2 הפעולות הללו יצרו בראש ובראשונה רוגע אצל הילד ותחושה שסוף סוף

מישהו מבין אותו ויודע מה הוא מרגיש וחווה.

ומנקודת מבט נוספת אפשר גם לראות כאן

שהשינוי קרה כי ההורים הללו הפסיקו לעשות –

"more of the same" – ולחזור על פעולות שלא יצרו שינוי –

להעניש, לכעוס בחזרה, לבקר או לשפוט…

והחליטו פשוט לשנות משהו בעצמם –

לקבל את הכעס ממקום של הבנה והכלה – ושם קרה שינוי!

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

ואיך אתם יכולים ליצור שינוי?

1) בחרו תחום בו הייתם רוצים לראות שינוי אצל הילד.

2) שאלו את עצמכם מהם הערכים שחשוב לכם ללמד

את ילדכם מתוך השינוי:

לדוגמא –

הייתם רוצים שהילד יתארגן לבד בבוקר,

ושלא תצטרכו להעיר לו כל כך הרבה פעמים עד שאתם יוצאים מהבית.

הערך שנגזר מכך = ללמד את הילד להיות עצמאי יותר.

שאלו את עצכם למה חשוב לכם שהילד יהיה עצמאי ותפרטו:

– חשוב לנו שהוא ירגיש תחושת מסוגלות גבוהה

– חשוב לנו שתהיה אווירה טובה בבית

– חשוב לנו להתחיל את היום ברוגע ובשלווה וכדומה…

3) שאלו את עצמכם אילו פעולות אתם צריכים לעשות

על מנת ליצור את השינוי שחשוב לכם.

(לדוגמא: 'לשחרר' ולהעביר אחריות לילד, לא לעשות בשבילו, לא לאפשר לצפות בטלוויזיה בבוקר, לחזק אותו יותר על הצלחות).

ולסיכום – כאשר אתם רוצים להשיג שינוי כלשהו ולא משנה במה,

תשאלו קודם כל מה חשוב לכם שהילד שלכם ישיג

או ילמד מתוך השינוי שאתם רוצים לחולל – מה הערך שאתם רוצים ללמד..

והאם הפעולות שאתם עושים הם בהלימה לערך שאתם רוצים ללמד ולשינוי

שברצונכם לחולל!

החיבור לערך יסייע לכם לדבוק במטרה ולראות מה חשוב לכם ללמד את ילדכם,

בהצלחה!

נשמח אם תשתפו אותנו –

באיזה תחום הצלחתם לחולל שינוי ואיך עשיתם זאת.

באהבה,

שירי ואייל

האם לילד שלך יש מקום (רגשי) בבית?

18.12.15

המקום של הילד בבית הוא נושא חשוב

ומשפיע באופן ישיר על התפקוד הרגשי של הילד.  

המקום הרגשי שהילד תופס בבית מושפע גם מסדר הלידה במשפחה (בכור, סנדוויץ', זקונים), ומגורמים נוספים…

ובכל זאת, למה בחרנו להעלות את הנושא?

אחת הסיבות היא שאנו רואים שהמקום שהילד תופס בבית,

משליך גם על התפקוד החברתי שלו,

ועל איך שהוא תופס מקום במסגרת או בסביבה החברתית בה הוא פועל.

 

כבני אדם יש לנו צורך בסיסי שיראו אותנו וישמעו אותנו.

ואחת השאלות שאנו רוצים לשאול היא,

מה קורה מבחינה חברתית לילדים שתופסים יותר מידי מקום בבית

והופכים עם הזמן גם למרכז הבית?

ולעומת זאת מה קורה לילדים

שמתקשים לתפוס את מקומם בבית – פחות שומעים אותם,

פחות רואים אותם והם משפיעים פחות בבית?

 

חשוב לציין שמבחינה חברתית ילדים שתופסים מקום באופן אסרטיבי

ובקלות יחסית, ויודעים גם לפנות מקום לאחרים,

ורואים גם את הצורך של האחר,

אלו ילדים שקל להם יותר לשמור על קשרים חברתיים,

הקשרים שלהם עם ילדים משמעותיים יותר,

קל להם להתמיד במשחק משותף ולקיים הדדיות במשחק.

קל להם להפעיל גמישות – לוותר ולהתפשר,

ואלו מיומנויות קריטיות במשחק ספונטני או פתוח.

לכן הילדים הללו מצליחים להשתלב בקבוצה וביתר קלות.

 

אילו מקרים מצריכים התייחסות?

 

ילד שתופס הרבה מקום בבית,

ולעיתים מקבל את מרכז הבמה ותשומת הלב מההורים,

לרוב יוצא לסביבה החברתית עם חוויית המרכזיות הזו,

ומצפה לקבל את מרכז הבמה – שכולם יקשיבו רק לו,

להיות זה שאומר את המילה האחרונה,

רוצה תמיד שישמעו אותו ויראו אותו,

תופס מקום של ילדים אחרים,

מתקשה להתפשר ולחכות לתורו,

ומתקשה לפנות מקום לאחר.

הדפוס הזה מוביל לחיכוכים ומריבות עם האחר,

משום שאף ילד לא אוהב שלא מפנים לו מקום.

כתוצאה מכך – אנחנו רואים שהילדים הללו מתקשים לפתח

קשרים משמעותיים עם ילדים אחרים,

המשחק המשותף נפגע והיכולת להתמיד בו יחד.

בנוסף הדפוס הזה מצמצם את האפשרויות של הילד

לשחק רק עם ילדים קטנים ממנו או עם ילדים שנשמעים לו.

כך שמשחק עם ילדים קצת יותר דומיננטיים לא יחזיק מעמד

לאורך זמן משום שילדים דומיננטיים לא יאפשרו לילד להשתלט.

 

הילד שמתקשה לתפוס מקום בדרך כלל מגיע,

מתוך משפחה שהתווספו אליה עוד ילדים,

ואז האתגר הגדול של ההורים הוא לפנות מקום לכל אחד מהילדים.

לעיתים אח אחד או שניים תופסים יותר מידי מקום

ולאח הנוסף לא נשאר מקום.

 

ילד שמתקשה לתפוס מקום בבית,

בדרך כלל צריך שיעזרו לו ויפנו לו מקום.

בבית הילדים האלו פחות נשמעים,

פחות שואלים אותם ופחות מתייחסים אליהם,

הם מקבלים גם פחות זמן איכות עם ההורים.

 

במרבית המקרים ילד שלא מקבל מקום בבית,

יכול להראות בסביבה החברתית שהוא פועל,

את אחד משני דפוסי ההתנהגות הבאים:

1. הילד יתפוס מקום, אך יעשה זאת דרך התנהגויות שליליות

לדוגמה – הצקות, התרסות, מאבקי כוח.

2. הילד ישחזר את אותו הדפוס שהוא חווה בבית,

ויתקשה לתפוס מקום בקבוצה ובמסגרת החברתית.

הוא פחות ישמע, ימנע מהשתתפות,

יתקשה להביע את צרכיו ורצונותיו,

ופחות יעמוד על שלו.

 

אז אנחנו מציעים לעצור לרגע ולשאול את עצמכם –

האם לילד שלכם יש מקום בבית?

ואם כן כמה מקום הוא תופס?

 

נשמח לשמוע מכם!

 

סופ"ש חמים ומהנה,

שירי ואייל

איך משנים אמונה של ילדים?

8.11.15

אחד הדברים המרתקים בנו כיצורי אנוש,

היא ההתנהלות שלנו בעולם בשני רבדים:

כשאנחנו מסתכלים על אדם אחר או על

ילד שאנחנו מכירים לראשונה –

אנחנו יכולים להבחין אך ורק ברובד הגלוי שבו:

בהתנהגות שלו ובפעולות שהוא עושה.

לדוגמא ילד שמציק לאחרים, ילד שמרבה

לחבק אחרים, ילד שנמנע/

מבוגר שמדבר בקול רם, מבוגר כעסן ורגזן…

ובדיוק כמו בקרחון – ממבט על אנחנו יכולים

לראות רק שליש מהקרחון, ואת  2/3 הנותרים

של הקרחון אפשר לראות רק אם נצלול מטה מתחת לפני השטח.

הרובד הסמוי שלנו – של בני האדם,

הוא האמונות שלנו והמחשבות שלנו,

ולכן כשאנחנו רוצים לשנות התנהגות של ילד,

מומלץ ליצור שינוי באמונה, בתודעה/במחשבה.

שינוי בתפיסה של הילד את עצמו או את המצב.

הרבה פעמים אנחנו מנסים לעשות שינויים

בחיים שלנו וזה לא תמיד מצליח.

ברוב המקרים השינוי לא מחזיק מעמד

לאורך זמן משום שניסינו לעשות

שינוי רק ברובד הגלוי של הקרחון/ של התודעה

ולכן הגענו רק ל 1/3 תוצאה.

אז אם לילד שלכם יש אמונה שאף אחד

לא רוצה לשחק איתו, ושלא אוהבים אותו,

ושהוא לא טוב בכדורגל, או אם יש אמונה

אחרת אצל הילד שלכם שאתם רוצים לשנות

איך תוכלו לעשות זאת ?

בדיוק לשם כך הזמנו לשיחה את

רינה כורשמפתחת שיטת האימון האינטגרטיבי לילדים ונוער

לצפיה בסרטון הקליקו כאן

בנוסף, רינה כורש ועדית בן פורת הכינו לכם במתנה

סדרת סרטונים שמיועדת למטפלים ומאמנים.

לקבלת הסרטונים הקליקו כאן.

בברכת שבוע טוב,

שירי ואייל

—————————————————–

נ.ב.

נותר מקום אחד אחרון בסדנא לשיפור כישורים חברתיים

לילדים בגילאי 5-7 שנפתחה בשבוע שעבר בגבעתיים.

לפרטים נוספים הקליקו כאן.

נ.ב. 2

החזון שלנו הוא לעזור להורים לגדל ילדים בעלי כישורים חברתיים וכישורים רגשיים יעילים.

אם יש הורים נוספים שיכולים לקבל ערך מהתכנים שלנו, נודה לך להעברת הקישור לרשימת הדיוור שלנו.

הנה הלינק להרשמה:

http://se-sadna.ravpage.co.il/community

מה הילד שלכם לומד כשאתם טועים?

26.10.15

"פגיעות היא הדבר האחרון שאני רוצה שתראה בי, אבל הדבר הראשון שאני מחפש בך"/ ברנה בראון

ברנה בראון, עובדת סוציאלית וחוקרת מובילה בעולם לנושא פגיעות,

חקרה את אחד הנושאים המרתקים באנושות:

קשר בין אנשים.

היא תהתה מה הסיבה לכך שאנשים מתקשים בקשר, או מפחדים

מקשר, והיא הגיעה למסקנה שהסיבה היא בושה – 

פחד שקיים בכולנו שאם אנשים אחרים יראו או ידעו את האמת לגבינו,

לא נהיה ראויים יותר לקשר.

הפחד הזה קיים אצל כולנו, וככל שאנחנו פחות מדברים על זה, יש לנו

יותר ממנו.

בראון ערכה מחקר במשך שש שנים. היא אספה אלפי סיפורים מאנשים,

ניהלה קבוצות מחקר וקראה יומנים אישיים.

היא הגיעה למסקנה שיש 2 קבוצות של אנשים:

כאלה שיש להם תחושה של ערך עצמי, ותחושה חזקה של אהבה ושייכות,

וכאלה שנאבקים על כך ותוהים לעצמם האם הם טובים מספיק. ומה שמבדיל

בין שתי הקבוצות:

האנשים שיש להם תחושה חזקה של אהבה ושייכות פשוט חיו באמונה

שהם נאהבים ושייכים. הם האמינו שהם ראויים. זה הכל!

בראון לקחה את קבוצת האנשים שהאמינו שהם ראויים,

הביטה בסיפורים שלהם ושאלה את עצמה מה יש להם במשותף.

היא גילתה שהיו להם שני דברים משותפים:

1) האומץ להיות לא מושלם.

היתה בהם חמלה לעצמם, הם הטיבו עם עצמם, ולכן הם הצליחו לחמול לאחרים ולהטיב עמם, ולבסוף היו להם קשרים טובים כתוצאה מכך שהם היו אותנטיים, והיו מוכנים לוותר על הדימוי של מה שהם "אמורים להיות" (התמונה שדימיינו בראש)

בכדי להיות מי שהם.

2) הם אימצו באופן מלא את תחושת הפגיעות (ביקשו עזרה מחבר, התנצלו

כשפגעו במישהו, השקיעו במערכת יחסים גם כשלא בטוח שהיא תצליח).

ואיך פגיעות מתקשרת להורות?

כאשר אני כהורה לא מאפשר לעצמי לטעות בנוכחות הילד שלי, או כאשר אני טועה, ואני מראה אכזבה גדולה מעצמי  – כועס, מתעצבן, מבקר את עצמי וכדומה..

אני בעצם לא מאפשר לילד שלי לראות אותי בפגיעותי ואני מעביר מסר ברור לילד –

טעות = כישלון של עצמי. ולכן הילד לומד שטעות זה דבר לא טוב!

ילד שלא טועה הוא ילד שברוב המקרים נמנע. זהו ילד עם סף תסכול נמוך ותחושת מסוגלות נמוכה.

וכאשר אני משדר לילד שלי:

* שאני לא מושלם

* שזה בסדר לטעות

* שטעויות הם בעצם הזדמנות ללמוד משהו חדש. ומוטב להתיידד איתם, להכיר בהם ולהתמודד איתם.

וכאשר אני מראה לילד שלי את עצמי, באמת כמו שאני ! בלי מסכות ובלי שריון.

בכך אני מאפשר גם לילד שלי לטעות, לחוות אכזבה, להתמודד עם מצבים מתסכלים, להתמודד עם קונפליקטים, להתחשל ולהתחזק כי החיים מזמנים לנו גם לא מעט מצבים מאתגרים וכדאי לקבל אותם באהבה.

בנוסף, אני יוצר תשתית שתאפשר לילד שלי ליצור קשר אותנטי עם האחר.

אני מאפשר לילד שלי להתיידד עם אי הנוחות שבפגיעות.

לטענת בראון "תחושת הפגיעות עומדת בבסיסם של רגשות קשים כמו פחד ואכזבה, ויחד עם זאת, זה גם מקום הולדתן של אהבה, שייכות, שמחה, אמפתיה, חדשנות ויצירתיות. וכאשר אנחנו מאפשרים לעצמנו לחוות פגיעות, אנחנו מקרבים את עצמנו לחוויות שמעניקות מטרה ומשמעות לחיינו".

פרפקציוניזם הוא מגן שרבים מאיתנו משתמשים בו כשריון נגד פגיעות. בפרפקציוניזם אנחנו ממוקדים במה יחשבו עלינו ומנסים לזכות באישור של הסביבה. אם אני אהיה מושלם ואעשה הכל באופן מושלם, אני אוכל להימנע מרגשות כואבים כגון בושה, אשמה, ביקורת. לדברי בראון פרפקציוניזם הוא שריון מגן שאנחנו סוחבים איתנו כדי שיגן עלינו, אבל זה הדבר שמונע מאיתנו להיראות.

————————————————————————–

בסדנאות שלנו לשיפור כישורים חברתיים אנחנו מעודדים ילדים לספר על דברים שהיו רוצים לשפר או להתחזק בהם.

יש ילדים שאומרים לנו שחשוב להם להשתפר בכדורגל, לרוץ מהר יותר, לחזק את השרירים ברגליים, ויש ילדים שמספרים לנו שהם רוצים שיהיו להם יותר חברים.

יש כאלו שלא מאפשרים לנגוע בבטן הרכה, אך לאחר מספר מפגשים גם כשאנחנו המנחים משתפים שחולשה יכולה להיות גם עוצמה, גם הילדים משתפים את התחושות שלהם.

אז איזו סביבה אתם מעוניינים ליצור עבור ילדכם?

סביבה שמשדרת שפגיעות היא עוצמה או סביבה שמשדרת שפגיעות היא חולשה?

——————————————

נותר מקום אחד אחרון בקבוצה לשיפור כישורים חברתיים שנפתחת בשבוע הבא ביום שני בגבעתיים (לילדים בגילאי 5-7).

לפרטים נוספים הקליקו כאן. 

הנה קישור להרצאה המופלאה של ברנה בראון שזכתה כבר למיליוני צפיות:

https://www.ted.com/talks/brene_brown_on_vulnerability#t-1139017

ותודה רבה לאילנה על ההשראה לכתיבת הפוסט (-:

שבוע נפלא,

שירי ואייל

כך תזהו ילדים עם קשיים חברתיים 

(חמישה טיפוסים של ילדים)

22.10.15

איך ניתן לזהות ילדים עם קשיים חברתיים?

רצינו לגלות לך כמה זה קריטי לזהות ילדים עם קשיים בכישורים החברתיים,

עוד בשלבים המוקדמים של גילאי הגן,

לפני שהחוויות השליליות נחקקו בתודעה,

ועיצבו את הדימוי העצמי של הילד שלכם ואת תחושת המסוגלות שלו בהקשר החברתי.

לעיתים אנו פוגשים הורים שמדווחים שהם בעצמם כילדים סבלו מקשיים חברתיים,

והם מדברים על החוויה בכאב רב, ומעידים כי זו היתה חוויה שעיצבה את חייהם הבוגרים

והשפיעה רבות על מי שהם היום.

חשבנו איך נוכל לסייע לכם ההורים לזהות כמה שיותר מוקדם,

אם ילדכם צפוי להתקל בקשיים חברתיים בעתיד או לגלות האם כבר עכשיו הוא נתקל בקשיים.

עשינו סריקה בראש על כל הילדים שעברו דרכנו בקבוצות,

וגילינו שאנחנו יכולים לאפיין את הילדים באופן גס לחמישה טיפוסים:

1. הילד הנמנע:

הילד הנמנע הוא ילד עם תחושת מסוגלות נמוכה

ועם תפיסה ואמונה שמגבילה אותו לעשות דברים שהוא רוצה. 

זהו ילד שנמנע מפעילויות שהוא תופס אותן כקשות לו.

לעיתים ההימנעות מלווה בנטייה לשלמות,

כך שאם יש איזשהו תחום שהילד אינו שולט בו הוא יסרב להשתתף,

לדוגמה – ציור ויצירה, השתתפות במפגש קבוצתי, השתתפות בחוגים, ריקוד בימי הולדת ומסיבות,

משחקי כדור ופעילות ספורטיבית כלשהי ועוד.

כתוצאה מכך ההימנעות לעיתים באה לידי ביטוי

גם בתחום החברתי – הילד הנמנע ימנע מלהשתתף במשחקים חברתיים

ובעקבות זאת יאבד את האינטראקציה הספונטנית והחשובה שמתרחשת בתוך משחק או פעילות.

בנוסף אנחנו רואים אצל הילדים הללו סף תסכול נמוך שמגיע לרוב בעקבות תחושת מסוגלות נמוכה,

וביקורת עצמית גבוהה.

לילדים הללו יש נטיה להשוות את הביצועים שלהם לביצועים של ילדים אחרים,

ולכן הרבה פעמים אם אני לא מוביל או מנצח, אני לא שם.

ילדים שנמנעים מאינטראקציה חברתית או מהצטרפות למשחק בקבוצה

ואפילו ממשחק של אחד על אחד,

אלו ילדים שלעיתים מפחדים מדחייה של ילד או של ילדים בקבוצה.

הם מפחדים לעשות את הצעד הראשון וזקוקים למתווך שיסייע להם, ולמבוגר שיפנה להם מקום.

2. הילד עם הצורך בשליטה:

הוא ילד שרוצה להכתיב את המשחק,

את כללי המשחק ואוהב שדברים נעשים בדרכו שלו.

בשל כך הוא יתחבר לילדים קטנים ממנו, או לילדים בגילו שנענים לו, מכילים אותו וקשובים לו.

בגן הוא יחפש את התפקיד של המורה/הגננת/עוזר הגננת/השופט,

ונראה כי מאחורי הצורך בשליטה לרוב מסתתרת חרדה.

אילו ילדים דרוכים. לא משוחררים.

ילדים שאינם גמישים ומתקשים לפעול בספונטיות, מתקשים להתפשר וזקוקים למבוגר כמתווך.

מבחינה חברתית הילדים הללו לא מצליחים להחזיק משחק משותף לאורך זמן,

ברגע שהם מזהים שהדברים לא פועלים תחת שליטתם

הם 'נפלטים' החוצה ומאבדים את האינטראקציה המשותפת או "מפוצצים" את המשחק.

הם יתקשו לקבל רעיונות ודעות של ילדים אחרים והדבר יכול ליצור תסכול וכעס אצל האחר.

באופן כללי הילדים הללו מתקשים לראות את האחר, דבר אשר יוצר ריחוק וניתוק מהקבוצה.

3.הילד האימפולסיבי:

הילדים האימפולסיביים הם לרוב ילדים תקשורתיים ונבונים.

בגלל קשיים בתפקודים הניהוליים במוח (=החלק הקדמי במוח שמאפשר לילד לשלוט בהתנהגות ובתגובות

וכולל מיומנויות של עכבה, תכנון וארגון, בקרה עצמית, ויסות רגשי וזיכרון עבודה),

הם מתקשים לעכב תגובה ולכן הם מתפרצים לדבריו של האחר,

חוטפים, נוגעים באחר באופן שאינו מותאם,

פולשים למרחב האישי של האחר, מעליבים מבלי להתכוון, ונתפסים בעיני אחרים כמציקנים.

לעיתים הילדים הללו לא מווסתים (עוצמת הקול גבוהה, ויסות המגע, התגובה הרגשית לא פרופורציונלית)

ולכן הם נחווים כלא מותאמים לאחרים.

במידה וקיימים גם קשיים בתכנון, לעיתים הילד מתקשה להציע רעיונות למשחק משותף (בהרכבה, יצירה, משחק פתוח),

ולכן יש קושי להתמיד במשחק.

הם ממצים מהר מאוד פעילויות ולעיתים גם נגררים

(כי אין להם רעיונות משל עצמם לכן הם מחקים ילדים אחרים כדי להיות חלק מקבוצה או ממשחק).

4. הילד המחונן:

הילד המחונן הוא ילד חכם ונבון והתפקוד השכלי שלו גבוה מהמצופה לגילו.

אצל מרבית הילדים ראינו שכאשר החלק השכלי מאוד מפותח,

כמעט בהתאמה החלק הרגשי מפותח פחות – מצב אשר לרוב יצר פער בין ההבנה והתפקוד השכלי,

לבין הבנה של סיטואציות חברתיות ושל התפקוד הרגשי.

הילד המחונן ניזון מחוכמתו וכך הוא חש בטוח מאוד במקום בו השכל בא לידי ביטוי,

וכאן טמונה גם הבעיה, הילדים הללו מרגישים בטוח ונוח במקום בו החלקים השכליים בולטים.

הם ממשיכים לצרוך עוד ועוד מידע אינפורמטיבי בתחומי העניין שלהם (מדע, טבע, חלל, חשבון, כתיבה וקריאה ועוד)

ומתחילים "להתרחק" מתחומי העניין של ילדים בני גילם (כדורגל, קלפים, משחקי כדור).

עם הזמן הם מגלים שהם מתקשים ליצור שפה משותפת עם הילדים האחרים.

הם משתעממים או לא מוצאים עניין במשחק של האחר,

והאחרים לא מבינים את חוש ההומור שלהם או את המילים הגבוהות/שפה גבוהה בה הם משתמשים.

ככל שהפער בין החלק הרגשי לבין החלק השכלי גדל,

הילד המחונן מתקשה לצאת 'מאזור הנוחות'

ומתקשה להתאמן על החלקים החברתיים – רגשיים.

וכשהוא נתקל בסיטואציות חברתיות שבהם צריך להביע רגשות,

לפתור קונפליקטים, להצטרף למשחק באופן יעיל,

לגלות אמפתיה לאחר, להבין סיטואציות חברתיות ועוד…

הוא נתקל בקושי שלרוב נובע ממחסור באימון בתחום הנ"ל.

5. הילד המעוכב התפתחות:

לעיתים ישנם ילדים עם עיכוב התפתחותי במספר תחומים (שפה, מוטוריקה, קוגניציה, תחושה, קשיי למידה ועוד).

התחושה היא שהילדים הללו הם תמיד צעד אחד אחרי כולם בתחומים בהם ניכר הקושי.

בשל הקושי להביע עצמם באופן ברור,

הם מתקשים לנהל דיאלוג, להביע צרכים, רגשות ומחשבות,

וכן הם מתקשים לקחת חלק פעיל במשחק משותף.

קצב העבודה שלהם לעיתים איטי, תהליכי עיבוד החשיבה לוקים בחסר,

הם אינם יוזמים וזקוקים לתרגול חוזר ונשנה של חומר נלמד ותרגול חוזר ונשנה של סיטואציות ומצבים חברתיים.

עם הזמן הם נעשים מודעים לקשיים שלהם

ולפער בינם לבין חבריהם, מה שמוביל לפגיעה בביטחון העצמי

ולהימנעות ממצבים חברתיים ומפעילויות בהם ניכר קושי.

__________________________________________________________________________________

השריר החברתי הוא שריר שאפשר לאמן ולחזק בדיוק כמו כל תחום אחר שאתם מחזקים אצל ילדכם.

אנו מקווים כי כעת יהיה לך קל יותר לזהות אם הילד שלך זקוק לתיווך בתחום החברתי – רגשי.

בנוסף, רצינו לעדכן אותך שבעוד שבוע וחצי בתאריך 2.11 אנו מתחילים את הקבוצות

שלנו לשיפור כישורים חברתיים בתהליך שאורך 4 חודשים וכולל גם הדרכת הורים.

נותרו עוד 2 מקומות אחרונים.

זו הזדמנות אחרונה להתחיל את התהליך איתנו בקבוצה ולחזק את ילדכם בתחום החברתי-רגשי.

ההרשמה לקבוצות תיסגר בשבוע הבא ביום שני 26.10 ב-9:00 בבוקר.

2 הקבוצות הבאות יפתחו בינואר.

אם אתם חושבים שהילדים שלכם יכולים להיתרם מהתהליך שלנו,

אל תהססו ליצור קשר, להתייעץ ולראות אם הקבוצות שלנו באמת יכולות להתאים לכם.

הנה קישור לפרטים על הקבוצות שלנו:

http://se-sadna.ravpage.co.il/ssworkshop

זה חשוב, זה משמעותי, זה מנבא הצלחה ואושר בחיים

וילדים לא מתאמנים על זה מספיק

10.10.15

אנו נמצאים בעולם הטיפול מעל 10 שנים,

וברגליהם הקטנות, פסעו דרכנו מגוון רחב

של ילדים עם קשיים כאלה ואחרים.

חלק גדול מהילדים שהכרנו התקשו לתפקד ולהשתלב

באופן יעיל בתוך קבוצה של ילדים.

ילדים שבתוך קבוצה – הרגישו לא בטוחים, עם תחושת מסוגלות נמוכה,

עם קושי להביע את עצמם ולומר מה רצונותיהם האותנטיים,

ילדים שנמנעו מאינטראקציה כיוון שתפסו עצמם כלא מסוגלים.

ילדים נגררים שלא היו מחוברים למי שהם ולחוזקות שלהם…

מה שהביא אותנו לחשוב ולחקור איך נוכל לסייע לאותם ילדים

בתחום החברתי – רגשי, על מנת שיוכלו להיות מאושרים ושמחים יותר

ויצליחו ליהנות באינטראקציה חברתית.

במסע שלנו בארבעת השנים האחרונות,

הבנו מה כל ילד יכול ללמוד ולחזק,

כדי להיות מאושר בחיים ובכדי להצליח בתחום החברתי – רגשי.

והנה עוד נתון מעניין שנבדק לאורך שנים-

מה שקובע את אושרו של הילד והצלחתו בחיים,

הם באופן חד משמעי הכישורים החברתיים – רגשיים שלו,

ולא הכישורים השכליים.

ראינו שישנם 6 גורמי מפתח שגורמים לכל ילד שלומד ומחזק אותם,

להרגיש תחושת מסוגלות גבוהה ולהיות יותר מאושר, שמח ובטוח בעולם

    1.       היכולת להתמודד עם קושי ותסכול – כעס, עצב, הפסד, קונפליקט ועוד..
    1.       היכולת לזהות רגשות, להביע אותם בצורה מותאמת ולהגיב באופן מווסת ומותאם.
    1.       היכולת לפעול בסביבה ממקום מלא ובטוח ולהפעיל גמישות בהתאם לסיטואציה.
    1.       היכולת להצטרף לקבוצה ולהתמיד במשחק משותף.
    1.       היכולת לדחות סיפוקים – להיות קשוב לאחר, לקבל רעיונות של אחרים
  1.       היכולת לראות את האחר ולהיות אמפתי לאחר.

ואלו שישה כישורים ויכולות,

שילדים היום לא מאמנים מספיק בעיקר בעקבות הסביבה המשתנה,

ולצערנו לא מלמדים את הכישורים הללו בשום מקום.

ששת הכישורים הללו מאפשרים לילד,

להסתגל טוב יותר לסביבה חדשה,

ולפעול בה באופן מותאם ויעיל,

לבחור (בחירה היא דבר סופר חשוב) מה לעשות,

עם מי לשחק, ואילו פעולות מתאימות לו ואיתם הוא מרגיש טוב,

כך שגם הילד חווה הצלחה, וגם

הסביבה (החברים, הגננת/מורה, משפחה)

נהנית מנוכחותו של הילד.

לא משנה באיזה גיל הילד יפגוש את האתגר החברתי או הרגשי הבא שלו,

ולא משנה באיזו מסגרת זו תהיה- גן, בית ספר, צבא, אוניברסיטה ועבודה..

כיוון שכאשר הוא יצעד בעולם מצויד בכלים הללו,

הוא יצליח להתמודד עם העולם ועם אתגרי הסביבה באופן הקל ביותר.

ההבנה הזו שהחלה לפני 4 שנים,

הביאה אותנו לפתח את שיטת "5 המדרגות להשתלבות חברתית של ילדים בגילאי 5-7",

וכבר מעל 4 שנים אנו מלמדים ילדים את 6 גורמי המפתח,

ועוד מגוון גדול של מיומנויות חברתיות ורגשיות.

בנוסף אנו מסייעים להורים להתמקד בשורש הבעיה

שמפריעה לילדם לממש עצמו במסגרת חברתית,

באינטראקציה עם בני גילו,

ונותנים להורים כלים שמלווים אותם עד היום

ויצרו שינוי במערכת היחסים

שלהם עם ילדיהם בפרט ובאווירה בבית בכלל.

רצינו לעדכן אתכם שלא כמו בשנים הקודמות בהם פתחנו מעל 6 קבוצות בשנה.

השנה אנו מגבשים 5 קבוצות בלבד לשיפור וחיזוק כישורים חברתיים לילדים בגילאי 5-7.

2 הקבוצות הראשונות מתגבשות להם ממש ברגעים אלו

ויתחילו בעוד שבועיים בדיוק בתאריך 26.10.15.

קבוצה אחת כבר נסגרה ונותרו מקומות בודדים בקבוצה השניה.

בקישור הזה תמצאו פרטים מלאים על הקבוצה ועל הבונוס השווה

שהנרשמים יקבלו.

יום טוב,

שירי ואייל

זמן יקר מפז

16.12.2014

בילדותי אני זוכרת את אימי ז"ל מרתיחה על האש במיכל ענקי של חמוצים חיתולים של אחותי התינוקת. החיתול החד פעמי עדיין לא יצא לשוק. לא היה לנו מדיח כלים, וגם לא מתקן לחימום מים, לא היו טלפונים סלולריים וגם לא אפליקציות ומחשב. לא יכולנו לרכוש כלום באמצעות האינטרנט, לכן כל דבר שרצינו היה כרוך בהגעה פיזית אל היעד. התניידנו בתחבורה ציבורית, והיה נדמה שאין קיצורי דרך.

האבסורד הוא שהיום עומדים לרשותנו כל האמצעים שאמורים לקצר לנו תהליכים: אנחנו יודעים באמצעות הסלולרי מתי בדיוק מגיעה הרכבת או האוטובוס, אנחנו יכולים להזמין מונית בלחיצת כפתור בסלולרי. יש לנו בבית מכשיר ששואב את האבק באופן עצמאי, טיימר לדוד, מכונת כביסה, מכונת ייבוש, מתקן לחימום מים ופתרון חשמלי כמעט לכל דבר שאנו חושבים עליו.

אז איך זה שמרגיש שאין לנו בכלל זמן?

ומי מאיתנו לא מייחל לעוד 4 שעות ביממה?

ואיפה הילדים שלנו בתוך כל העניין הזה של העדר זמן?

אנחנו רוצים להחזיר אתכם לילדות שלכם ולשאול –

מהו הדבר המשמעותי ביותר שאתם זוכרים מהילדות שלכם?

עצרו לרגע, וחשבו מהו הזיכרון המשמעותי שעולה לכם מהילדות שלכם?

מבוגרים רבים יעידו שהזמן המשמעותי ביותר עבורם בילדות היה זמן האיכות שהם בילו עם ההורים שלהם.

ארין קורט – היתה מורה ומאמנת הורים קנדית במשך 17 שנים שלימדה ילדים בכל הגילים, אבל בעיקר בני 8-12. היא לימדה ילדים בחמש מדינות, וביום האם היא נהגה לבקש מהילדים לכתוב המלצה איך להיות אמא טובה, ולפרט מה אמא שלהם עושה עבורם שגורם להם להרגיש אהובים ושמחים.

"לאורך השנים קיבלתי תשובות מיותר מאלף ילדים, ומה שמדהים הוא שלא משנה מאיזו מדינה הם היו ובאיזו תרבות גדלו – הם נתנו את אותן תשובות. 

מה שחזר על עצמו הוא שהילדים רצו זמן ממוקד עם ההורים, אחד על אחד, בלי אחיהם".

 אז מהו זמן איכות ואיך הוא תורם לבריאות הרגשית של הילד?

זמן איכות הוא זמן קבוע ומוגדר. זמן שההורים מפנים מראש לילד ומודיעים לו על כך. זהו זמן שמוגדר כזמן של כייף והנאה (לא זמן למידה), שבו הילד בוחר את המשחק או הפעילות שאותה הוא רוצה לעשות אתכם.

אגב, מחקרים מראים שלזמן איכות מספיק 20 דקות ביום עם אחד ההורים.

הזמן הזה חשוב לילדים, כיוון שהוא זמן שמספק בראש ובראשונה את תשומת הלב שהילד זקוק לו מההורים.

 הרבה פעמים אנו רואים ילדים שמתנהגים באופן מתריס, מציקים לאחים, לא משתפים פעולה, בודקים גבולות וכל זה על מנת לקבל תשומת לב מההורים ובמקרה הזה תשומת לב שלילית.

ילדים שרוצים תשומת לב, לרוב לא משנה להם איזה תשומת לב הם מקבלים, העיקר שהם מקבלים יחס.

הורים לילדים אלו שהתחילו ליישם ולתת זמן איכות לילד, הרבה פעמים מדווחים על ירידה משמעותית בהתנהגויות השליליות רק מעצם העובדה שהחלו לקבל יחס אישי מההורים.  

בנוסף, זמן איכות משפר את הביטחון העצמי של הילד,  כיוון שבחוויה של הילד הוא מבין שאם אתם מפנים לו זמן אז הוא מספיק חשוב לכם.

זמן האיכות משפר גם את מערכת היחסים והתקשורת של הילד אתכם ההורים  משום שבזמן זה ניתן לקיים דוח שיח אינטימי ומשמעותי עם הילד, ושיח שהוא מעבר לשיח התפקודי היומיומי.

בקלות יכול להיווצר בלבול בין מה שנחשב אצלכם לזמן איכות לבין החוויה של הילד בזמן איכות.

הרבה פעמים בעבודה שלנו מול הורים, אנו מבינים שההגדרה לזמן איכות לא ברורה די.

הורים מדווחים שהם מבלים זמן איכות עם ילדם באופן הבא:

הולכים יחד לקניות בסופר, נוסעים או הולכים יחד לחוגים, עושים שיעורים ביחד, לוקחים את הילד לסידורים ועוד…

יתכן שבחוויה שלכם זהו זמן איכות, אך מומלץ לבדוק האם גם בחוויה של הילד זהו זמן איכות, שכן כל ילד "ממלא את המצברים" שלו באופן שונה. האחד אוהב לשוחח עם ההורה, האחר ירצה לשחק במשחק קופסא, וילד אחר ירצה לקרוא ספר עם ההורה וכו'. 

אז איך מיישמים זמן איכות הלכה למעשה?

  1. ניתן לשאול את הילד מה הוא הכי אוהב לעשות אתכם.

אם יש לכם זמן קצוב, אז לומר לילד שיש לכם חצי שעה להיות איתו ולבלות איתו ביחד בלי האחים, ולשאול מה הוא היה רוצה לעשות ביחד.

    1. מומלץ שזמן האיכות לא יתקיים בסלון כשיש עוד אנשים מסביבכם, אלא לקיים פגישה ב-4 עיניים (בלי טלפונים ועיסוקים אחרים). ממש פגישה אינטימית.

    1. בתוך הזמן הזה מומלץ לתת לילד מחמאות וחיזוקים, לדוגמה: "ממש כיף לי עכשיו לשחק איתך", "אתה יודע שחיכיתי כל היום לפגוש אותך ולשחק איתך"..

  1. אם לא ניתן לקיים זמן איכות כל יום, מומלץ להתחיל מתדירות שתצליחו לעמוד בה – גם אם מדובר באחת לשבועיים או אחת לשבוע. כל עוד העניין יכנס לסדר היום המשפחתי, גם ההורה וגם הילד יצאו נשכרים. 

ואיך זמן איכות ישפר את הכישורים החברתיים של הילד?

בזמן שהילד משחק אתכם הוא לומד כללי משחק, הוא לומד לשחק בתורות, לקבל הפסד, להגמיש רצונות כדי שגם אתם תהיו מרוצים, הוא לומד לשאת ולתת, והוא לומד שהוא ראוי לזמן שלכם.

עם סל הכלים הזה, ועם החיזוק בביטחון העצמי שלו הוא יוצא החוצה לסביבת הגן, לסביבת בית הספר, לסביבת חצר המשחקים ועושה "העברה" לאינטראקציה מול קבוצת השווים.

כי כישורים חברתיים מתחילים ללמוד קודם כל בבית, בתא המשפחתי.

ספרו לנו על התוצאות…

נשמח לשמוע איך זמן האיכות השפיע עליכם ועל ילדיכם.

הנה קישור לכתבה שהתפרסמה על מסקנותיה של ארין קורט:

http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3526797,00.html

שלכם,

שירי ואייל.

איך ניתן להפוך חיסרון ליתרון?

19/9/2014

לפני כחודש היינו במופע סטנד אפ של טל פרידמן. טל בהופעה התבדח בהומור יוצא דופן ובצורה גלויה על הקשיים שלו. כשסיימנו את הערב שוחחנו על כך שטל פרידמן הוא דוגמא לבן אדם שלקח מאפיינים אישיותיים שיכולים להיתפס בעיניי אנשים אחרים כבעייתיים או כחריגים, והפך אותם לעוצמות שלו. למעשה הוא הפך את המאפיינים האלה למקצוע שלו – לבדר אנשים, ולהביא הרבה הומור וצחוק לעולם.

טמפל גרנדין היא חוקרת אמריקאית למדעי ההתנהגות, סופרת, ומומחית בעלת שם עולמי בתכנון מתקני אחזקת בקר. טמפל היא אוטיסטית שהחלה לדבר רק בגיל ארבע וחצי, והחלה לקרוא רק בגיל תשע. בספרה "השפה הסודית של בעלי החיים" טמפל מסבירה כיצד הלך מחשבתה כאוטיסטית עזר לה להבין את מחשבתן של החיות המבויתות. הקשיים בוויסות החושי שטמפל חוותה מאז שנולדה, עזרו לה לחדור למוחם של בעלי החיים וללמד שיטות חדשות ומפתיעות לשיפור חייהם של בעלי החיים,  תוך התמקדות בצרכים הרגשיים שלהם.

גם טמפל, בדיוק כמו טל פרידמן, לקחה את "החולשות" שלה (אוטיזם + קשיים בויסות החושי) והפכה אותם לעוצמות שלה, מה שהפך אותה למרצה מבוקשת בעלת שם עולמי, סופרת מצליחה, חוקרת ואישה מעוררת השראה.  לדבריה "האוטיזם הקשה עלי מאוד בחיי, אך הוא אפשר לי גישה בלתי אמצעית מדהימה לבעלי החיים".

ולמה אנחנו מספרים לכם על טל פרידמן ועל טמפל גרנדין?

כי אף אחד מאיתנו לא נולד מושלם, וגם הילדים שלנו לעיתים נולדים עם קשיים. הבשורה הטובה היא שזה ממש בידיים שלנו להפוך את החיסרון ליתרון. לכם ההורים יש את היכולת לשקף לילד מה העוצמות שלו, מה החולשות שלו – וכיצד אפשר להפוך את החולשה לעוצמה.

גם כשמדובר בקשיים מאוד משמעותיים, ניתן לחשוב איפה הקושי יכול לשרת את הילד, ומהי התועלת שאפשר להפיק מהחולשה של הילד. לדוגמא, ילדים עם קשיי קשב וריכוז הם ילדים סקרניים, יצירתיים, אנרגטיים ונחושים. הרבה פעמים הם הופכים למנהיגים בגלל התעוזה שלהם, האסרטיביות (כי אין להם "בלם"), ובגלל הנחישות להשיג את מה שמעניין אותם. בבגרות רבים מהם הופכים ליזמים מצליחים. דוגמא נוספת: ילדים למשל עם תסמונת דאון – שקצב החשיבה והפעולה שלהם מאוד איטי, יכולים בבגרותם לעבוד עם קשישים.   

מעבר לכך, חשוב מאוד לשקף לילד שהקושי הוא לא ניצחי. יכול להיות שעכשיו ילדך מאוד רגיש למגע, או שהוא מאוד אימפולסיבי, או שקשה לו כעת להתרכז, אך שבהמשך רמת הרגישות תפחת, וכן מידת האימפולסיביות וכו'. כלומר חשוב מאוד שהקושי לא יגדיר את הילד,  ולא יתפוס מקום מרכזי בדימוי של הילד את עצמו.

אז אנחנו מזמינים אתכם לחשוב – איך אתם מתייחסים לחולשות של הילדים שלכם, ואיזה מקום אתם נותנים לחולשות בחייכם ובחייהם?

 

 הנה דוגמא מוחשית:

 

לפני כשבוע התקשר אליי ילד שהיה מטופל אצלי בריפוי בעיסוק לפני כארבע שנים. טיפלתי בו כשהיה בן 5 בגיל הגן (על רקע של קשיים בויסות החושי), וכעת הוא כבר בכיתה ד'.

שוחחתי עם נועם (שם בדוי) ובאיזשהו שלב בשיחה, סיפר לי שהוא הולך למישהי פעם בשבוע שעוזרת לו להיות "יותר חברותי".

תהיתי מדוע נועם חושב שיש לו קושי להיות חברותי, הרי אני זוכרת אותו כילד מאוד חברותי, שמח, חיובי ותקשורתי. שאלתי אותו שוב כדי להיות בטוחה ששמעתי נכון – "היא עוזרת לך להיות יותר חברותי? אתה יכול להסביר לי למה אתה מתכוון?"

נועם: "כן. היה לי קשה להיות בקרבתם של ילדים אחרים. לא אהבתי שילדים נגעו בי, אבל עכשיו זה הרבה יותר טוב".

שירי: "אני שומעת שאתה מספר לי שהיה לך לא נעים לבוא במגע פיזי עם ילדים אחרים, אבל זה לא אומר שום דבר על היכולת החברתית שלך. אני דווקא זוכרת אותך כילד מאוד חברותי, והנה תראה אתה עכשיו מדבר איתי בטלפון, ואתה זה שיזמת את השיחה. אתה יודע שלא הרבה ילדים שעבדתי איתם מתקשרים אליי. בעיניי זה ממש חברותי".

סיימנו את שיחת הטלפון כשנועם מיוזמתו הציע שניפגש.

עברו כמה ימים, והשיחה עם נועם עדיין עלתה במחשבותיי, ובעקבותיה החלטתי לשוחח עם אימו ולשאול אותה מדוע נועם חושב שהוא לא חברותי.

אימו אמרה לי שדווקא אין לו בעיה חברתית. יש לו כ- 10 חברים טובים וקרובים, אך כן יש לו בעיה עם מסגרת בית הספר, והוא ילד שלא אוהב מסגרות ולא נכנס לכל השיעורים, ולכן מרבים להעניש אותו בבית הספר.  

שוחחתי איתה על החשיבות של להעמיד דברים על דיוקם, ועל כמה חשוב לשוחח עם הילד ולדבר בצורה פתוחה ובגובה העיניים – גם על העוצמות וגם על החולשות. מסתבר שנועם בכלל אינו יודע מדוע הוא הולך למטפלת הרגשית והסיק מסקנות שגויות לגבי עצמו ולגבי הקשיים שלו.

 

ד"ר אורלי כץ דיברה על 4 שלבים להתייחסות לחולשה:

 

    1.       שלב ההדחקה – הדחקת החולשה מעצמנו/מהסביבה.
    1.       שלב המודעות – אנחנו מודעים לחולשה אך לא משתפים אחרים.
    1.       שלב הקבלה – אנחנו לומדים לקבל את החולשה ולחיות איתה ומבינים שהיא חלק מאיתנו. אנחנו שולטים בחולשה ולא היא בנו.
  1.       שלב המינוף – נמצא את הקשר בין החולשה לבין נקודות החוזק ונבין כיצד החולשה אפשרה לנו להגיע לאן שהגענו. יש למצוא את הדברים הטובים שקרו לילדים שלנו ולנו בזכות החולשה.

 ועכשיו, נשמח לשמוע ממך – 

איך את/ה מתייחס/ת לחולשות שלך? ואיזה חולשה בחייך הפכת לעוצמה?

 נ.ב. – ממליצים לך לצפות בסרט המרגש "טמפל גרנדין" המבוסס על סיפור חייה וזכה בפרס האמי בכיכובה של קלייר דיינס. 

מהו ה- GPS  המשפחתי שלכם, והאם צריך לחשב מסלול מחדש?

24/4/14

שלא כמו אתמול שלשום, היום החלטנו לדבר על כישורים חברתיים של ילדים בצורה עקיפה ולהבין יחד את הקשר בין הצבת מטרות והגדרת יעדים במשפחה לבין כישורים חברתיים של ילדים.

חשבו לרגע על מצבים בחייכם בהם הצלחתם להשיג את מה שרציתם: רכישת בית, השלמת תואר, מציאת בן/בת זוג, טיסה לחו"ל ליעד נחשק, מציאת עבודה ועוד. הצלחתכם במימוש היעד נבעה כתוצאה מהעובדה שמראש הגדרתם מהו היעד אליו רציתם להגיע. הכנסתם ל GPS – "אני מסיים/ת לימודי משפטים, לימודי רפואה" וכו', וכעבור כמה שנים סימנתם "וי" על היותכם בוגרי אקדמיה, והמשכתם לעבר מימוש היעד הבא.

הרבה מהיעדים אנחנו מגדירים בצורה לא מודעת, אך תמיד יש התאמה מובהקת בין התוצאות שאנו מקבלים בשטח, לבין מה שהגדרנו או לא הגדרנו. למשל, בחורה שלא מצליחה להכיר בן זוג ראוי, ומתלוננת שכל הבחורים הנורמליים כבר תפוסים, ושכולם לא רציניים, צריכה לבדוק עם עצמה אם היא באמת אבל באמת מעוניינת בזוגיות, משום שכנראה ה- GPS  שלה לא מכוון למציאת בן זוג.

במצבים גשמיים או חומריים קל לנו להגדיר יעדים של איזה בית אני רוצה לקנות, באיזו עיר לגור, איזה רכב אני רוצה לרכוש, וכו', אך כשמדובר בהגדרת אחד היעדים החשובים ביותר בחיים: הגדרת היעד שלכם כמשפחה – לאן אתם רוצים להגיע כמשפחה, משום מה רובנו זורמים עם החיים, מתמודדים עם היום יום, ולא מכניסים ל- GPS  יעד אותו אנו רוצים להשיג.

כשנכנסים לרכב בלי לדעת לאן אנחנו נוסעים – ההגעה ליעד היא מקרית לחלוטין עד לא ממומשת.

אם נחשוב מדוע אחוז הזוגות המתגרשים גבוה, ומדוע מערכות היחסים שיש לנו עם הילדים הולכות ומשתבשות ככל שהם גדלים, סיבה מרכזית נובעת מכך שלא הגדרנו יעדים משותפים ברורים כזוג או כהורים, ופשוט זרמנו עם החיים. כמו כן, ברור לנו שכדי לרכוש מקצוע (סיעוד, משפטים, שף, רפואה, הנדסה וכו'), יש להשקיע ממיטב כספנו ומרצנו כדי לעבור הכשרה מתאימה, אך במקצוע המאתגר ביותר והמחייב ביותר בחיים – הורות, אנו סומכים על האינטואיציה שלנו, ורובנו פשוט זורמים ולא משקיעים בלמידת התחום.

כל אחד מאיתנו מגיע לזוגיות מבית אחר שגדל בו, מאווירה משפחתית שונה, מערכים שונים ותרבות שונה. בנוסף, מעצם היותנו גבר ואישה – השונות כבר מובנית בתוכנו. כשגבר מגיע מבית אחד, והאישה מגיעה מבית אחר, וכעת מנסים ליצור בית אחד משותף – יש צורך להגדיר יעדים, ערכים משותפים, ואוירה משפחתית משותפת.

הנה כמה שאלות שיעזרו לכם להגדיר את האווירה המשפחתית בביתכם:

1)     מה אהבתי במשפחת המוצא שלי ולקחתי אליי הביתה.

2)     מה אהבתי במשפחת המוצא ולא לקחתי.

3)     מה לא אהבתי במשפחת המוצא ולקחתי.

4)     מה לא אהבתי במשפחת המוצא ולא לקחתי.

לאחר שכל אחד מבני הזוג ענה על השאלות, שבו ביחד וסכמו אילו דברים אתם מעוניינים לאמץ בביתכם, ואלו לא.

ואיך זה מתקשר לכישורים חברתיים של ילדים?

אין לנו ספק שעל מנת לגדל ילד חברתי בעל כישורים חברתיים, ילד שבטוח בעצמו וככזה שיוכל לממש את יכולותיו בחיים, ראשית צריך להגדיר יעדים ברורים בתוך התא המשפחתי ולהבין מהם הערכים ומהו החזון המשותף שאיתו ברצוננו לגדל את ילדינו. 

באהבה,

שירי ואייל.

מדוע ילדים עם קשיי קשב וריכוז (AD/HD) סובלים מקשיים חברתיים?

30/12/2013

חלק לא קטן מהילדים עם הפרעת קשב (AD/HD)  סובלים מקשיים בתחום החברתי.

Attention Deficit Hyperactivity Disorder (ADHD) הינה "הפרעה התפתחותית בתחום השליטה העצמית. מורכבת מבעיות בטווח הקשב, שליטה בדחפים, ורמת פעילות" (בארקלי, 2003).

תלמידים הלוקים בהפרעות קשב ולקויות למידה מדווחים על רמות גבוהות יותר של בדידות וחוסר ביטחון עצמי (מרגלית 1998, 2006), והם חווים פי שתיים וחצי יותר חוויות של דחיה (Greenham 1994).

האונה המצחית הינה המקום העיקרי שבו משויכת הלקות אצל בעלי הפרעת קשב.

ד"ר ראסל בארקלי – פרופסור לפסיכולוגיה, פסיכיאטריה ונוירולוגיה ציין את הקשר  בין  AD/HD לבין ליקויים בתפקודים הניהוליים (באונה המצחית).

התפקודים הניהוליים אחראים על היכולת ליזום, להתמיד, לעכב תגובות, לבקר עצמי ולהפעיל גמישות מחשבתית. הם מתערבים בויסות רגשי ובתפקוד חברתי ולימודי‏.

הצירוף של השליטה הנמוכה בדחפים והאימפולסיביות, ביחד עם הקושי בהבנת קודים חברתיים לא מילוליים גורמים לפגיעה החברתית שחווים ילדים עם קשיי קשב וריכוז בסיטואציות חברתיות.

ד"ר קרול ויילן וד"ר ברברה הנקר מאוניברסיטת קליפורניה מצאו שכאשר ילדים עם ADHD משחקים או עובדים על משימה בצוותא עם ילדים אחרים, המידע שהם מעבירים לאחר הוא בד"כ פחות מאורגן, פחות בוגר, ופחות מועיל לביצוע המשימה, מאשר המידע הנמסר על ידי ילדים בני אותו גיל ללא ADHD. (בארקלי, 2003).

מדוע לילדים עם קשיי קשב וריכוז קשה יותר לתפקד מבחינה חברתית:

1.      ילדים עם  AD/HDמתקשים לעכב תגובה, לחשוב לפני שהם פועלים ולכן הרבה פעמים הם מתפרצים לתוך משחק של ילדים אחרים או משתלטים על פעילות מבלי להתחשב במה האחר רוצה או עושה.

  1. בגלל הקושי לעכב תגובה ילדים עם קשיי קשב וריכוז מתפרצים לשיחה – התנהגות זו נתפסת אצל האחר כגסה וחסרת רגישות.

3.      בדו שיח או בדיון קבוצתי נאמרים תכנים שאינם קשורים לשיח בגלל האסוציאטיביות שמאפיינת ילדים אלו.

4.      לחלק מבעלי AD/HD  יש בעיות בזיכרון הפעיל וזה גורם לסגנון שיחה מאולץ ולקפיצה מנושא לנושא

    1. ילדים היפראקטיביים נוטים לעיתים קרובות לעודף מלל/פטפנות/קולניות – דבר שלעיתים גורם לאחר להצפה ולחוסר הבנה של המסר שהילד רצה לומר.
    1. ילדים עם קשיי קשב וריכוז מתקשים יותר מאחרים לווסת רגשות, ולכן סובלים הרבה פעמים מהתפרצויות זעם.
    1. ילדים עם קשיי קשב וריכוז מתקשים לשחק בתורות בשל הקושי להמתין בסבלנות לתור שלי.
    1. ילדים עם ADHD קופצים מהר ממשחק למשחק, ומתקשים להתמיד במשימה.
    1. לפי בארקלי ילדים עם ADHD לא רק מתנועעים יותר מידי אלא גם מתנהגים יותר מידי – נוטים להגיב לדברים סביבם בכל מצב נתון יותר מאשר בני גילם ללא ADHD.
    1. בשל האימפולסיביות קיימת נטיה להסתכנות יתרה: לא שוקלים מראש את הנזק שעלול להיגרם מפעולה כלשהי ולכן מועדים יותר לתאונות. מה שגורם הרבה פעמים לתדמית של "ילד בעייתי" שכדאי להתרחק ממנו.
  1. ילדים עם ADHD סובלים מאי יכולת למלא אחר הוראות ולדבוק בכללים כבני גילם האחרים, דבר שמוביל הרבה פעמים לרצון לשנות את כללי המשחק ולקונפליקט עם האחר.

·         כל הגורמים שציינו עד כה הרבה פעמים מובילים לכך שילד עם ADHD נתפס בעיני הסביבה כחצוף, עצלן, תוקפני, חסר משמעת, נטול מרות, אלים.

ילדים עם ADD הרבה פעמים בשל החולמניות מתנתקים תוך כדי משחק ומתקשים להתמיד במשחק ולשמור לאורך זמן על קשב משותף.

בשל קושי בתהליך עיבוד מידע במוח, לילדים עם ADD הרבה פעמים לוקח קצת יותר זמן להבין מהם הוראות המשחק ומהי הדינמיקה שמתרחשת ולכן עד שהם מבינים, החברים כבר עוברים למשחק הבא ויש תחושה שהכל קורה בקצב נורא מהיר עבורם.

חשוב לציין שעם כל הקשיים שציינו, אין להתעלם מהצד השני של הפרעת קשב וריכוז, וכמו כל דבר בחיים: לכל מטבע יש שני צדדים וחשוב לציין גם את היתרונות של ההפרעה.

לא בכדי הרבה אנשים מפורסמים הם עם הפרעת קשב וריכוז והגיעו למעמדם בזכות הפרעת הקשב.

ילדים עם קשיי קשב וריכוז הם הרבה פעמים ילדים מאוד יצירתיים, שגדלים להיות מבוגרים יצירתיים "שחושבים מחוץ לקופסא". כמו כן, ילדים אלו לעיתים ניחנים ביכולת חוש הומור, ורגישות לאחר. ילדים שהצליחו להתמודד עם קשיי הקשב בילדות והצליחו למרות הקושי, יגדלו להיות מבוגרים שנחושים בדעתם להצליח.

ההתמודדות עם הקושי מפתחת עם הזמן חוסן נפשי מאחר וילדים עם קשיי קשב וריכוז מתמודדים מגיל צעיר מאוד עם אתגרים, תסכולים ומצבים לא פשוטים בחיים.

ככזו שחיה עם קשיי קשב וריכוז כל חיי, אני מודה על המתנה שניתנה לי עם כל הקושי הכרוך בכך. ההתמודדות עם הקושי הביאה אותי למצב בו אני ממוקדת מטרה ונחושה להצליח למרות המכשולים. ההתמודדות עם הקושי שיפרה את היכולת שלי למצוא פתרונות יצירתיים. השעמום והמיצוי המהיר הובילו אותי לחפש עיסוק שתמיד יעניין אותי ויהווה אתגר עבורי. הרגישות לאחר הובילה אותי לעסוק בעבודה שתורמת לזולת ולחברה.

באהבה

שירי ואייל

מציקנות – דפוס התנהגות שאינו מקדם השתלבות חברתית

7.10.2013

זכורה לי סיטואציה בילדותי מבית הספר היסודי על ילדה שהיתה איתי בכיתה שהיתה חזקה ממני מבחינה פיזית. היא ניסתה מספר פעמים בתקופת זמן קצרה להציק לי – פעם אחת היא רדפה אחריי עם חפץ שאחזה בידה ואיימה להכות אותי עם אותו חפץ. זכור לי שרצתי וברחתי ממנה בתחושה שנסתי על חיי. באותו יום הסתתרתי מאחורי עץ גדול ולמזלי היא לא ראתה אותי. בפעם אחרת היא צחקה עליי בנוכחותם של ילדים נוספים מהשכונה, ובפעם השלישית כשהיא איימה להכות אותי חשתי כי אני בסכנה ועליי להגן על עצמי. התחושה הייתה קשה.

כיום ילדים רבים חשופים להצקות הן בגני הילדים והן בבתי הספר.

יש לציין כי גם לילד המציק וגם לילד שחווה את ההצקה יש קושי במיומנויות חברתיות.

ילדים שמציקים לילדים אחרים באופן קבוע, בין אם מדובר בהצקות פיזיות או מילוליות, הם ילדים שהפנימו דפוס התקשרות לא יעיל שאינו משרת אותם מבחינה חברתית.

ילדים מציקים ממספר סיבות:

1) מתוך כוונה ליצור קשר ותקשורת ואינם מצליחים לעשות זאת מבחינה מילולית, בין אם מדובר בלקות שפתית או בין אם מדובר בקושי אחר להתבטא (למשל יכולת שפתית תקינה, אך קושי רגשי להתבטא).

2) כשההתנהגות המציקה מביאה לקבלת תשומת לב (מההורים, מהגננת, מהילדים).

3) ילדים שהפנימו דפוס התנהגות זה מהבית (הורים שמקניטים אחד את השני, הורה שמציק לילד או אחים שמציקים לילד).

4) כשהילד בעצמו חש פגיעות, חולשה וחוסר ביטחון – הוא יפגע בילד אחר כדי להרגיש יותר חזק ממנו (אגב, הרבה פעמים גם מבוגרים עושים זאת: מורידים או משפילים אנשים אחרים, כדי להרגיש יותר חזקים/חכמים/מוצלחים מהאחר).

5)  ילדים עם סף תסכול נמוך וקושי בויסות הרגשי – יכו את האחר כביטוי לתסכול.

6)  הצקה או הכאה כתגובה לתחושת איום.

ילדים שחווים הצקה באופן קבוע – לעיתים משדרים חולשה מסוימת (פיזית או רגשית), או נראים אחרת (עודף/חוסר משקל, גובה, וכו').

הורים לילדים שחווים הצקות, לעיתים חווים את הדחיה ואת הפגיעות של ילדיהם באופן אישי, ופעמים רבות מזדהים עם הילד (יתכן בשל חוויות ילדות דומות) כך שהם מתקשים לעשות הפרדה ביניהם לבין הילד. במצב זה ההורה מתקשה לקחת מרחק מהחוויה של הילד וכך נפגעת היכולת של ההורה לעזור לילדו.

מה ניתן לעשות בכדי לשנות דפוס התנהגות של מציקנות?

– כשהורה/גננת מבחינים שמאחורי ההתנהגות המציקה יש כוונה של הילד ליצירת קשר ותקשורת, ניתן לעזור לילד למצוא דרכי התקשרות יעילות יותר שתשגנה תוצאות מתאימות יותר. למשל: "רועי אני מבינה שאתה רוצה לשחק עם דני, אבל ככה לא מבקשים מדני לשחק, זה לא נעים לו, והוא לא ירצה ככה לשחק איתך. בוא תנסה לבקש ממנו לשחק איתך בדיבור: "דני אפשר לשחק איתך?".

ומצד הילדים שחווים הצקות:

– הקשיבו לילדכם, הגיבו באמפטיה וביכולת הכלה. אל תמהרו לעבור לפתרונות. עזרו לילדכם לדבר על החוויה.

– שוחחו עם הילד ועיזרו לו למצוא מספר אפשרויות תגובה. עיזרו לו להבין אילו מבין האפשרויות הכי מתאימה לו (לא תמיד האפשרות של "להרביץ בחזרה" מתאימה לאותו ילד).

– יש להבין האם מדובר בהצקה חולפת והאם הילד יכול להסתדר בכוחות עצמו לפתירת הבעיה, או שמדובר בדפוס שחוזר על עצמו. חשוב לציין כי עוצמת ההצקה בשילוב פרק הזמן בה היא מתרחשת עלולה לגרום לפגיעה רגשית ולפגוע בביטחון העצמי ובדימוי העצמי של הילד. שתפו את הגננת/מורה/יועצת ובקשו מהגורמים החינוכיים עזרה. אם הילד חווה הצקות ודחיה זמן רב, מומלץ להחליף מסגרת חינוכית.

שלכם,

שירי ואייל

מדוע לא כדאי לעודד פרפקציוניזם אצל ילדים

                ואיך זה מתקשר לכישורים חברתיים?                   

                                                                            23.9.13                                                                                     

אנו חיים בחברה מערבית אשר מעודדת ערכים של הישגיות ושאפתנות,

אך מתי עובר הגבול בין צורך בריא בשאפתנות לבין פרפקציוניזם?

פרפקציוניזם הינו שאיפה לשלמות. הרצון של אדם להיות מושלם או להצטייר בעיני אחרים ככזה. שאיפה מוגזמת לשלמות גורמת לקושי בתפקוד היומיומי ובאה לידי ביטוי במספר תחומי חיים:

מבוגרים פרפקציוניסטים נוטים לחשוב במושגים של שחור או לבן. מתקשים להפעיל גמישות במצבים מסוימים, משקיעים המון זמן ואנרגיה בביצוע מושלם של משימות, ומתקשים להבדיל בין עיקר לתפל.

פרפקציוניזם עלול לעודד דחיינות: אנשים פרפקציוניסטים מתקשים לצאת לפעולה ונשארים כל הזמן ברמת התכנון בשל הנטייה לחכות עד שיהיו להם את כל הנתונים והמידע לפני שהם פועלים.

אנשים פרפקציוניסטים מתקשים מאוד לקבל ביקורת, משום שהם מחמירים עם עצמם והם בעלי ביקורת עצמית גבוהה, כמו כן, קשה להם להודות בפני עצמם ובפני אחרים שהם עשו טעות, ולכן ביקורת הרבה פעמים עלולה 'לפרק' אותם מבחינה נפשית.

בעבודה – אנשים פרפקציוניסטים לרוב יעדיפו לעבוד לבד, ימנעו מעבודת צוות ומביזור סמכויות מתוך מחשבה "שאני עושה את הדברים הכי טוב שאפשר".

פרפקציוניזם בילדים:

פרפקציוניזם בילדות מתפתח בדרך כלל בעקבות מסרים תרבותיים, חברתיים ומשפחתיים. כשילד מרגיש שהאהבה וההערכה של הוריו מותנית בהתנהגות מושלמת, הוא יפנים הרגשה זו ויפעל לפיה גם בבגרות.

ילדים פרפקציוניסטים ברוב המקרים יגדלו להיות מבוגרים פרפקציוניסטים, וכבר בילדות ההשפעה ניכרת גם מבחינה חברתית:

·        ילדים פרפקציוניסטים ימנעו או יוותרו מראש על משימות שנתפסות כקשות עבורם. לדוגמא – אם אני כילד חש שקשה לי, או שאני חלש במשחק כדורגל, אני אעדיף להימנע מלשחק מאשר להתמודד עם כישלון.

·        ילדים אלו מבקרים את עצמם, ולכן נוטים גם לבקר ילדים אחרים ולפיכך לאחרים פחות נעים בחברתם.

·        ילדים אלו נהנים פחות ממשחק ועסוקים לרוב ב"איך יצא לי", או "מה תהיה התוצאה הסופית", או "האם אנצח" ולעיתים סובלים מחרדת ביצוע.

·        מתקשים לגלות ספונטניות ושמחה, מתקשים לזרום עם יוזמות של ילדים אחרים ולעיתים זקוקים לשליטה.

·        איטיים יותר בשל הרצון לקבל תוצר מושלם, ולכן משקיעים הרבה זמן ומאמץ בביצוע.

·        מבחינה רגשית ילדים פרפקציוניסטים עלולים לסבול מחרדה ודימוי עצמי נמוך, ובשלבים מאוחרים יותר פרפקציוניזם מהווה גורם סיכון ל- OCD  (הפרעה טורדנית כפייתית), הפרעות אכילה ודיכאון.

לסיום, לדעת הכותבים פרפקציוניזם מהווה גורם מעכב הן בחיי אנשים מבוגרים, והן בחייהם של ילדים. דפוס התנהגות זה אצל הילד משפיע על תפקודו גם בהקשר החברתי.

בכדי לא לעודד פרפקציוניזם שבחו את ילדיכם על התהליך, המאמץ, ההשתדלות וההתמדה, ולא על התוצר שהשיג. שדרו לילד שאהבתכם אליו אינה מותנית בהתנהגות מושלמת.

באהבה,

שירי ואייל.

איך תעזרו לילדכם לשפר את הקושי להתמודד עם הפסד                                                          2.9.13                                                                                                                                                                                                                                                     האם ילדך מתקשה להפסיד במשחק ?

האם המשחק נגמר ברגע שהוא הפסיד ?

הנה כמה טיפים שיוכלו לעזור לכם להתמודד עם הקושי של ילדכם להפסיד:

הפסד – מתחבר לתחושת כישלון. כשהילד מפסיד– הוא חש שהוא נכשל, לא מוצלח, לא יודע וכו'.

דרך אחת להתמודד עם קושי להפסיד – לאפשר חשיפה הדרגתית לתהליך של קבלת הפסד:

נתחיל את המשחק בלאפשר לילד קודם כל לנצח, לאחר שניים שלושה משחקים נגיד לילד – "איך אתה רוצה שנשחק? אתה רוצה שנשחק באמת או שאני אתן לך לנצח? אתה רוצה שכל אחד ינסה את הכי טוב שהוא יכול ונראה מי ינצח? ואז אפשר לומר לו – אבל יכול להיות שתפסיד . אז תבכה או תכעס ? ובשלב הזה תלכו עם הבחירה שלו, גם אם אחר כך הוא יבכה או יכעס. תוך כדי משחק דברו כל הזמן עם הילד, שדרו אמפטיה לקושי שלו באמירה כמו "כמה קשה להפסיד, גם לי זה לא קל. גם לי הכי כיף לנצח. לפעמים מנצחים ולפעמים לא. אולי בפעם הבאה תוכל לנצח, זה באמת מרגיז כי נורא רצית לנצח וכו'."

כשאנו מדברים כך עם הילד תוך כדי משחק אנו מתחברים לרגש שלו, משקפים לו איך הוא מרגיש ומתחברים למעשה לחוויה הרגשית של הילד. בשלב מאוחר יותר, לאחר שהילד שומע זאת כמה פעמים מההורה, באיזשהו שלב הוא כבר יתחיל לומר את המשפטים הללו לעצמו כשהוא יתקל בסיטואציות של הפסד ("קשה לי להפסיד, לא נעים לי, זה מתסכל, זה מרגיז וכו') וזה כשלעצמו גורם לויסות רגשי.

חשוב להבין שבתהליך הזה אין פתרון סופי, אלא חשיפה הדרגתית לתהליך של קבלת ההפסד. החשיפה לקושי תוך דיבור על ההפסד של ההורה עצמו, ועל כמה קשה להפסיד וכיף לנצח. האיזון בין ניצחונות וכישלונות יכול לסייע לילד לקבל טוב יותר הפסד. כמו כן, כאשר ההורה מכיל על עצמו ועל הילד את הכישלון ולא רואה בו אסון, כך גם הילד יתייחס לכישלון.

עוד כלי לשימוש הממחיש לילד כי השתתפות במשחק והנאה ממשחק חשובים יותר מניצחון:

ראשית שאלו את ילדכם איזה משחק הוא רוצה לשחק. כאשר החליט, אמרו לו מה הוא רוצה: לנצח מאוד במשחק או להפסיד? סביר להניח שיגיד לכם כי הוא רוצה לנצח מאוד במשחק. אימרו לו "בסדר, אז אם אתה רוצה לנצח ניצחת, אני מחריזה עליך כמנצח במשחק", והחזירו את המשחק למדף. חכו רגע והתבוננו בתגובה של ילדכם. מניסיון שלנו במקרים דומים, הילד מאוד יתאכזב מהסיטואציה. שאלו את ילדכם – נו נהנית מהמשחק? סביר להניח שיגיד לכם לא, כי לא שיחקנו. לאחר מכן שבו וצרו שיח סביב הנושא. אפשר לפתוח בשאלה – מה היה גורם לך להנות מהמשחק? שוחחו עם ילדכם על כך שניצחון הוא דבר נפלא אך לא העיקר. יותר חשוב להנות מהמשחק ולהתנסות בו מאשר לנצח.  לאחר מכן אפשר לחזור להתחלה ולשאול שוב את ילדכם אם הוא רוצה לבחור משחק. בחרו משחק ושחקו איתו ועכשיו הקפידו לתת תשומת לב להשתתפות במשחק, חזקו את ילדכם על ההשתתפות  ועל החוויה שיצרתם סביב המשחק ואימרו לו כמה היה לכם כייף לשחק איתו היום.

נשמח לשמוע מכם איך אתם מתמודדים עם הקושי של ילדכם להפסיד במשחק.

מאחלים לכם שנה טובה ומוצלחת,

שירי ואייל.

איך תשפרו את הכישורים החברתיים של ילדכם באמצעות הקראת ספרים?

              21.7.13       

ספרים הם כלי מצוין שבאמצעותם ניתן לקדם שיח על סיטואציות חברתיות וכן לקיים דו שיח על רגשות. כמו כן, ספר מהווה כלי לדיאלוג סביב סיטואציות מחיי היום יום של הילד/ה, כך שניתן באמצעות השיח לעבד חוויות, לשפר את התקשורת ואת הקשר בין ההורה והילד/ה, ולחזק את הביטחון העצמי של הילד/ה.

הפעילות עצמה של קריאת ספר היא פעילות חברתית ומעודדת מיומנויות של דו שיח, הקשבה, לחכות, לשאול שאלה וכו'.

מחקרים הראו כי ילדים שמקריאים להם יותר ספרים מראים יכולת טובה יותר של אמפתיה, הבנת רגשות והבנה חברתית. כשהורים שמים דגש בדוח שיח על איך הדמות הרגישה? מה הוא חשב? או שיח על האינטראקציה החברתית בתוך הספר. בנוסף, הספר מהווה כלי להעברת מסרים חינוכיים וערכיים באופן עקיף.

לאחרונה נתקלנו בשני ספרים מצוינים:

1)     "זיזי וללי מגלות מהי חברות" – ד"ר נעמי אפל

אי שם במקום בו איש לא דרך, מסתתר יער קטן. ביער הזה גרות ללי החיפושית וזיזי הדבורה. הן שונות זו מזו בהרבה מובנים, בעיקר בדרך בה הן יוצרות קשר חדש. מה יקרה במפגש ביניהן? הסיפור על זיזי וללי מגלה לנו סוגים שונים של יצירת קשר וחברות. כיצד אנו יוצרים קשר? האם אנחנו דומים יותר לללי החיפושית שנצמדת לעלה אחד או שאנו דומים יותר לזיזי הדבורה שמרחפת בקלות בין הפרחים השונים? כל אחד מאיתנו, קטן כגדול, יוכל לזהות את עצמו בתוך הסיפור, ולגלות מהי חברות עבורו וכיצד הוא יוצר אותה.

הספר כולל דפי הדרכה להורים הכוללים פירוט נרחב של מיומנויות חברתיות אצל ילדים וכיצד הורים יכולים לעזור לילדיהם בנושאים חברתיים.

http://www.family-care.co.il/product.asp?ProductID=1235

2)     "טיגר-טיגר, האם זו האמת" – ביירון קייטי והנס וילהלם

יוֹם אֶחָד טִיגֶר-טִיגֶר קָם עַל צַד שְׂמֹאל,וְהַכֹּל נִרְאָה לוֹ נוֹרָא. הַהוֹרִים שֶׁלּוֹ לֹא שָׂמוּ לֵב אֵלָיו, הַחֲבֵרִים שֶׁלּוֹ שִׂחֲקוּ נֶהֱדָר בִּלְעָדָיו, וְטִיגֶר הָיָה בָּטוּחַ לְגַמְרֵי שֶׁאַף אֶחָד לֹא אוֹהֵב אוֹתוֹ, וְשֶׁלְּאַף אֶחָד לֹא אִכְפַּת מִמֶּנּוּ. הוּא פָּגַשׁ אֶת צָב, וַעֲדַיִן הִרְגִּישׁ נוֹרָא, עַד שֶׁצָּב שָׁאַל אֶת טִיגֶר-טִיגֶר אַרְבַּע שְׁאֵלוֹת דֵּי פְּשׁוּטוֹת, וּלְטִיגֶר נִהְיָה בָּרוּר כְּאוֹר הַיּוֹם שֶׁהַמַּחְשָׁבָה שֶׁלּוֹ עַצְמוֹ, הִיא זוֹ שֶׁיָּצְרָה אֶת הַהַרְגָּשָׁה הַנּוֹרָאָה שֶׁלּוֹ, וְשֶׁהוּא יָכוֹל דֵּי בְּקַלּוּת לְשַׁנּוֹת אֶת הַמַּחְשָׁבָה וְאֶת הַהַרְגָּשָׁה.

ביירון קייטי, המורה הדגולה שפיתחה את שיטת "העבודה", עיבדה ביחד עם הנס וילהלם את שיטת "העבודה" בהתאמה מיוחדת לילדים כדי שילמדו לשחרר את דפוסי המחשבה שיוצרים סבל. שיטת "העבודה" של ביירון קייטי פותחה במקור למבוגרים, כדי לעזור להם לשחרר בקלות ובמהירות דפוסים מחשבתיים מגבילים ואף הרסניים.

http://www.family-care.co.il/product.asp?ProductID=1232

תהנו,

שירי ואייל

איך הגנתיות יתר מונעת מילד לתפקד טוב גם מבחינה חברתית?                                                                             12.2.13                                                                                                                                                                                   

אחד האתגרים הגדולים שכל הורה מתמודד איתם הוא היכולת למצוא את האיזון בין הצורך להגן על הילדים ובין הצורך לגדל אותם לאנשים בטוחים בעצמם שמאמינים ביכולות שלהם.

הרבה פעמים אנו פוגשים בעבודתנו עם ילדים הורים מקסימים ומסורים שרוצים את הטוב ביותר בעבור ילדיהם ועם זאת פוגעים שלא במודע בתחושת המסוגלות של הילדים, בעצמאות ובביטחון העצמי שלהם, מאחר ויש להם את הנטיה לא לאפשר לילד לעשות בעצמו דברים שהוא כן יכול לעשות לבד: להתלבש לבד, להתרחץ, לפתור קשיים שנתקל בהם וכו'.

ככל שהורה מגונן על ילדו, פותר עבורו בעיות, עושה עבורו דברים שהילד יכול לעשות בעצמו, כך הוא פוגע ביכולת של הילד להתמודד עם העולם ולחשוב באופן עצמאי .

בחוויה של הילד – גם כשהוא כבר רוצה לעשות דברים לבד – ההורה לא מאפשר לו, והדבר פוגע בתחושת המסוגלות ובעצמאות של הילד.

הגנתיות יתר מחלישה מאוד את הילד גם בהקשר החברתי: ילד עם תחושת מסוגלות נמוכה יתקשה להתמודד עם קושי באינטראקציה חברתית כמו לקבל הפסד, לפתור חילוקי דעות,  ולרוב יגיב בבכי, בתסכול ובהימנעות.

טיפים להפחתת הגנתיות יתר:

1.      לפני שאתם ניגשים לעזור לילדכם עצרו וחשבו לרגע האם הוא מסוגל לעשות זאת לבד?

2.      כשילדכם פונה אליכם בבקשה לעזרה – אל תמהרו לתת לו את התשובה, השיבו לו בשאלה – מה אתה חושב שאתה יכול לעשות? איך אתה חושב שאתה יכול לפתור את הבעיה? יש לך רעיונות?

3.      אפשרו לילד להיכשל, להתמודד עם קושי ולהתמודד עם תסכול. אלו מיומנויות חשובות מאוד להמשך התפתחות רגשית תקינה של ילדכם.

4.       תנו לילד אחריות: בקשו את שיתוף הפעולה של הילד במשימות והביעו הערכה למסוגלות שלו לעמוד בהן: לעזור לסדר את השולחן, לסדר סכו"ם, לאסוף משחק, למיין כביסה ועוד.

לסיכום, אם נשתמש באנלוגיה של גוזל שצריך ללמוד לפרוס כנפיים ולעוף על מנת לשרוד, כך יש להתייחס להגנתיות יתר. זכרו שהיא מונעת מילדכם "ללמוד לעוף" והיא תשאיר את הילד צמוד אליכם ללא תחושת מסוגלות.

עודדו עצמאות, חשיבה עצמאית ויכולת פתרון בעיות באופן עצמאי.

בהצלחה,

שירי ואייל

מה הם המסרים הסמויים שאתם מעבירים לילדכם?                                                                                                                    17.1.13                   

                                                                                                                                                                                                                                                     

השבוע, כשהעברתי סדנא קבוצתית לקשישים בנושא שיפור הזיכרון שוחחתי איתם על הצורך לסמוך על הזיכרון ולהעניק לו את הביטחון כי הוא יכול לשרת אותנו נאמנה. דיברנו על הטעות שרוב הקשישים עושים כשהם מחליטים שהזיכרון שלהם גרוע וכך הם גורמים לעצמם להיכנס לתהליך של דיכוי עצמי. בעודנו מקיימים דיון בכיתה על דוגמאות למשפטים שליליים שאנו אומרים לעצמנו ביום יום, מצביעה אחת הקשישות (בת 74) ואומרת כי היא "רוצה להפסיק לומר לעצמה שהיא טיפשה".

האמרה הקשה הזו השאירה אותי בחוסר יכולת להגיב לדבריה של מ'. מעולם לא ייחסתי למ' את התכונה השלילית שהיא ייחסה לעצמה, ותהיתי מדוע היא חושבת זאת על עצמה. בעודי מהורהרת, מסוקרנת ובעיקר כבדת לב הזמנתי את מ' לשיחה איתי בארבע עיניים. סיפרתי למ' שהמשפט שהיא אמרה בשיעור עדיין מהדהד בי וכי הייתי רוצה מאוד להבין מאיפה זה בא?

מ' שיתפה אותי וסיפרה לי כי לכל אורך חייה היא חיה בתחושה שהיא טיפשה. כששאלתי אותה שאלות על הוריה היא סיפרה לי כי הם תמיד נתנו לה את התחושה שהיא טיפשה ולא האמינו בה וביכולותיה. זה לא בא לידי ביטוי באופן גלוי בביטויים מילוליים כגון "את טיפשה", אלא במסרים סמויים שהיא קיבלה "בין השורות". ניסיתי להסביר לה שכשהיא היתה ילדה קטנה לא היתה לה ברירה אלא להאמין ולמלא את הציפיות של הוריה ממנה מאחר וההישרדות שלה היתה תלויה בכך,  וכעת היא אדם בוגר העומד ברשות עצמו ואיננה זקוקה יותר לתמיכה של הוריה ולכן רצוי שתשנה את הדיבור הפנימי שלה.

איך הסיפור מתחבר אליכם ההורים?

האם חשבתם על המסרים הסמויים שאתם מעבירים לילדיכם?

מסר סמוי הוא מסר שמועבר באמצעות מעשים, התנהגות, תקשורת לא מילולית, הבעות פנים, אנרגיה. למשל אם אני אומרת לילד שהוא ילד נהדר/מתנהג יפה אך רוב היום אני כועסת עליו ונוזפת בו, המסר שהילד מקבל הוא שההתנהגות שלו שלילית/לא מקובלת. אם אני אומרת לילד שלי שהוא ילד גדול, בוגר ועצמאי אך בפועל אני לא מאפשרת לו להתמודד לבד עם קשיים ומבצעת עבורו פעולות יומיומיות שהוא מסוגל לבצע אותן בכוחות עצמו, אני משדרת לו שהוא ילד קטן וחלש שלא יכול להסתדר לבד.

הסיפור של מ' הדגיש לי עד כמה המסרים שילדים מקבלים מהוריהם הם עניין כל כך משמעותי להתפתחות הרגשית התקינה שלהם, להתפתחות הביטחון העצמי והדימוי העצמי שלהם. המסרים הללו מלווים אותם לכל אורך חייהם ומשפיעים על הבחירות שהם יעשו כאנשים בוגרים (בחירת מקצוע, בן/בת זוג, סביבה חברתית וכו').

והרי לכם מספר נקודות למחשבה:

·         האם המסרים הגלויים שאתם מעבירים לילדכם עומדים בקו אחד מול המסרים הסמויים?

·         אילו מסרים חשוב לכם להעביר לילדיכם? (ניתן לעשות רשימה)

·         שימו לב האם יש הקבלה בין המסרים לבין הערכים בהם אתם מאמינים.

שלכם באהבה,

שירי ואייל

Share

5 Comments

  1. ינית

    מרגש ומעורר מחשבה…נהניתי לקרוא והחכמתי! מחכה ומצפה לפוסט הבא :)))

    • יפעת

      כל כך נכון!! וכדאי שגם אני אתחיל ליישם את זה!

      • sesadna1_sesadna

        יפעת תודה על התגובה (-:

  2. מאמר מצוין, שנתן לי פרספקטיבה על העשייה השוטפת ביום יום כאמא. מחכה לעוד מאמר , תודה!

    • sesadna1_sesadna

      תודה רבה דקלה (-: